סטיב טולץ

סטיב טולץ

סופר

סטיב טולץ נולד בסידני שבאוסטרליה בשנת 1972, ולמד באוניברסיטת ניוקאסל שם. בנדודיו בין מונטריאול, ונקובר, ניו יורק, ברצלונה ופריז הוא הועסק כצלם טלוויזיה, איש ביטחון, איש שיווק, מורה לאנגלית, תסריטאי וחוקר פרטי. "שבריר" הוא ספרו הראשון.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (111):
יום יבוא, שקראתי, רוצה לקרוא, ספרים שקראתי, צריך לקרוא, נקרא באהבה..., מקווה לקרוא בקרוב, הספרים שקראתי כבר..., ספרים שקראתי, בתכנון., ספרים שאשמח לקרוא, רמה 2- קראתי ואהבתי, ספרים בפוקוס (טוב, במוקד), רוצה לקרוא, עשרים וארבעת המופלאים, רוצה לקרוא, ספרים לקרוא בעתיד . , מעוניינת לקרא, הספקתי בצבא, עוד ...
1.
קשה להיות הצאצא השפוי היחיד למשפחה פסיכית, ובמיוחד אם אביך הוא האדם השנוא ביותר בכל יבשת אוסטרליה ודודך הוא האדם האהוב ביותר, אם אביך הוא גאון ודודך לא יודע אפילו להשתין את השם שלו בשלג... אלה קורותיו של ג'ספר הצעיר, משפחתו וידידיו – סיפור עתיר תפניות ושבירת מוסכמות, וגם מצחיק וקדחתני כל כך, עד שהקורא מוצא את עצמו מתמכר ונסחף, פעור עיניים, מאוסטרליה לפריז ולתאילנד, בין בתי כלא, ספינות פליטים ואולמות באולינג, אל מעמקי התודעה ועד קצה הקוסמוס. ------------------------------------------ "כתיבה קומית מבריקה... יש בו הניחוח המובהק של ספר שמתקרב ואולי צופן בתוכו את מהות החיים וסודם." אינדפנדט "ספר נדיר... כאילו מארק טויין עלה על טיסת איירבוס בין-יבשתית." אסקווייר "ממריא כמו טיל." לוס אנג'לס טיימס...

2.
הַכירו את אלדו בנג'מין, כליא ברק של צרות. כל הפורענויות שאפשר להעלות על הדעת  וגם כל אלה שלא - מתרגשות עליו. ולא שהוא לא צפה את זה. אדרבה, החיים הרגילים תמיד נראו בעיני אלדו כגשר צר מאוד מעל שתי תרבויות נפרדות לחלוטין ואוטונומיות למחצה, חברת בית הסוהר מזה וחברת בית החולים מזה, והחשש הגדול שלו היה ליפול לאחד הצדדים - לעולם של צינוקים, סכינים ומעשי סדום או לעולם של מחלקת כוויות, מזרקים וכיסאות גלגלים. השאלה לאן ייפול בסופו של דבר - לזוועת בית הסוהר או לזוועת  בית החולים - עוררה בו פחד מצמית. נחשו מה? הוא  נפל לשתיהן.   בחול טובעני מציג סטיב טולץ דמות איוב מודרנית - גיבור טרגי בקנה מידה אפי, שמנקז לתוכו את כל התזזית, החרדה וחוסר התוחלת של העת הזאת. בד בבד הוא מצליח לחשוף את השבר של העלילה הספרותית, שדומה שכבר מיצתה כל קלישאה וכל תחבולה, ובעזרת כתיבה חריפה ומודעת לעצמה, לא פעם על גבול הנונסנס, לספר סיפור נוקב ועכשווי מאוד על החיים בעידן עתיר מידע אבל דל מאוד במהות ובתוכן.   חול טובעני הוא רומן פרוע ואנרכי, ספר סוחף שאי אפשר להרפות ממנו - מצחיק ומשעשע, עצוב ומבעית, חד־הבחנה, מלא תובנה ושנון מאין כמותו. ...

3.
העולם הבא הוא לא מה שחשבנו, ולא במובן החיובי. תשאלו את אנגוס מוני, הוא הגיע לשם למרות היותו כופר גמור באלוהים, בדת ובכל דבר שמריח מהעל־טבעי. מוני האומלל נרצח בביתו, וכעת עליו לחזות מהצד האחר באשתו האהובה נכנעת לפיתוייו של מי שרצח אותו ובא למלא את מקומו. העולם הבא, מגלה מוני, דומה להחריד לעולמנו שלנו: הוא מנוהל בעריצות בירוקרטית קטנונית ונמצא על סף קריסה – נחיל מתים אין־סופי צובא על שעריו בשל מגפה קטלנית שפוקדת את כדור הארץ. "זמן לא טוב למות", כמו שאומרים לו. אף על פי כן מוני מנסה למצוא את מקומו בחיים שלאחר המוות. הוא מתחיל לעבוד, מנסה טיפול קבוצתי, אלכוהול, רומן מזדמן. אך כשדבר לא מצליח לגאול אותו מגעגועיו לאשתו האהובה, מוצע לו פתרון חתרני שישנה את כללי המשחק ואולי יאפשר לו לנקום. על החיים ועל המוות הוא קומדיה שחורה, שנונה ומבדרת, שמספקת רגעים מלאים רגישות והבחנות חדות כתער על חיינו במאה ה־21, על התסביכים הרודפים אותנו גם מעבר לקבר ועל היחסים הסבוכים שבין אהבה למוות. זהו ספרו השלישי של סטיב טולץ שרואה אור בספרייה לעם. ספרו הראשון שבריר היה רב־מכר וזכה לשבחי הקוראים והמבקרים. ...


באמצע הספר נטשתי. תחושה חוזרת שהסופר כל פעם ממציא עלילה חדשה או דמויות חדשות, כדי לכתוב עוד כמה עמודים. ההתחלה היתה מבטיחה, אבל לאט לאט היא ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי את 2 ספריו הקודמים של סטיב טולץ ןנהניתי. זה מה שגרם לי לקרוא גם את ספרו זה. הפעם נהניתי פחות - מדובר במשהו אחר לגמרי, אפילו הזוי ברמה מס... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
מה אני יודעת על אוסטרליה? לא הרבה. מדינת פדרציה על אי גדול או יבשת קטנה בחצי הכדור הדרומי, מקום שבעברו היה מושבת אסירים בריטית ובגלל זה מדב... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
מרוב שהספר הזה היה מהנה, קראתי אותו לאט לאט, נהנה מהדרך ולא ממהר להגיע לתוצאה. וזה די מפתיע, כי הדירוג היחיד שלו באתר הוא של כוכב אחד, הביקור... המשך לקרוא
33 אהבו · אהבתי · הגב
**** "שבריר" היה גאוני. הוא היה מופרע במובן הכי טוב של המילה. כשקראתי אותו לפני תשע שנים אני זוכר שהרגשתי שאף פעם לא קראתי משהו דומה לזה. ... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
היה אפשר לקצר את הספר בחצי, ועדין הספר לא היה נפגם.... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ