****




"שבריר" היה גאוני. הוא היה מופרע במובן הכי טוב של המילה. כשקראתי אותו לפני תשע שנים אני זוכר שהרגשתי שאף פעם לא קראתי משהו דומה לזה. מנוע שיוצר דימוי מקורי אחרי דימוי מקורי, ששומט את הקרקע מתחת לאינספור מחשבות שכבר היו נטועות לבטח באדמת המובן מאליו.

מאז שראיתי איפשהו שיצא לסטיב טולץ ספר חדש, סימנתי אותו בידיעה שזה משהו ששווה לקרוא. אם רק הוא יהיה דומה אפילו בקצת ל"שבריר", חשבתי,

ל-”האסופית - אן מהחווה הירוקה” יש מקום מיוחד בלב שלי, ועיבוד הרומן הגרפי הזה לוכד בצורה יפה את מהות הסיפור המקורי תוך הוספת מימד מרענן ושובה לב מבחינה ויזואלית. כבר מהעמוד הראשון, ניכר שהעיבוד הזה הוא מלאכת אהבה, המכבדת את סיפורה הנצחי של אן שירלי באופן שבוודאי ישמח גם את מעריצי הספר המקורי וגם את הקוראים החדשים.

האיורים ברומן הגרפי הזה הם פינוק מוחלט. הכול מעוצב בקפידה, ומביא לחיים את הנופים ה

הבנות שלי אוהבות קומיקס. כמו כל בני הנוער. זה קריא יותר, קליל יותר ומהיר יותר. אני מוכנה להסתפק בזה בהבנה שהן פותחות ספר, מתלהבות מהקריאה הזו וזה כבר יוביל אותן לקריאה אמיתית. אבל..... בינתיים זה מושך גם אותי. קראנו כבר את אנה פרנק, ואל עצמי וגם את הספרים הרגילים של הקומיקס. בביקור האחרון בספריה גיליתי את האסופית וניסיתי לדחוף לערימה גם קלאסיקה. אם לא בשבילן אז בשבילי. 5 דפים לתוך האירוע , התאהבת

איוב המודרני, כך נכתב על הכריכה האחורית של הספר. ואכן, הספר נכתב במונולוגים ארוכים, כמו ספר איוב בתנ"ך. מונולוגים מפי הגיבור, ומפי החבר השוטר שלו, ליאם, שהוא המספר של הסיפור.
דבר נוסף, גיבור הסיפור אכן מואשם על לא עוול בכפו בהרבה דברים, וחוסר מזלו הופך אותו לאדם אומלל וחסר כל. החיסרון- יש כאן איזו השטחה של הדמות הססגונית שלו, מכיוון שכל הדברים שקורים לו הולכים לאותו הכיוון- כישלון.
והעניין השליש