שני סיפורים שמתרחשים בשתי דירות בבניין מגורים משותף. באחד – אדם שרואה את החוץ מבעד לחלון, ואולי יוצא למסעות ליליים קצרים עד קצה השכונה; בשני – קול טפטוף של דוּד שמש עקשן מייצר סביבו תעלומה קטנה. באחד – נפגשים גבר ואישה שאינם זרים ואינם קרובים; בשני – תמיד נדמה שיורד גשם, אבל זו רק אשליה. מישהו רוצה ללכת לאיבוד, אבל מפחד להיסחף. שקט רצוי הופך לרעש בלתי-רצוי, ומשהו מפר את מראית הפנים של הסדר ושל הרגיעה. אנשים שבקיר מזמין אותנו להבחין במעשים גלויים וגלויים פחות, אשר נחווים בין קירות בניינים, לצד פחי אשפה, צינורות חשופים וטיח מתקלף. מקומות שרובנו נגניב אליהם מבט חטוף בדרכנו מכאן לשם. חלונות סכורים, אנשים שמפתחים תכסיסי הישרדות מסוגים שונים כנגד תלאות העולם. זהו ספר שמציע נגיעה ישירה בפצעי הנפש הנחבאים מאחורי דלתות בחדרי מדרגות ריקים. הפרוזה האורבאנית של יעל דין בן-עברי היא פרוזה גוֹתית מיוחדת: מותחת ומשונה ונוגעת בעומק ההוויה האנושית, מצמצמת את המרחק המפריד בין פני השטח המובנים והסדורים ובין הקרקעית העמוקה והכאוטית....

סיפור מעודן ומסקרן על אודות היריון אחד, לידה אחת ומחשבות של אישה אחת על כל אלה.אנבל בחודש השלישי להריונה. היא נמצאת בעבודה כאשר היא מקבלת בשורת איוב בטלפון. היא לא רוצה לדעת את הפרטים, היא רק רוצה לשוב הביתה ולהמשיך ליצור חיים. העובר שברחמה מטריד ומקסים אותה בה בעת. היא מרגישה אותו מפרפר. כשתלד, היא תעמוד על הרגלים מיד, אבל סוד גדול, שטומן בחובו כאב גדול עוד יותר, יצבע את חודשי האימהות הראשונים בצבעים קודרים. עד שיגדל התינוק, יזחל ויפטפט, תלמד אנבל לפרוט את ילדותה שלה לאחור ותתעמת עם זיכרונות חזקים ועמומים, בלתי־מובנים ובלתי־נשכחים.זוהי הנובלה השנייה מפרי עטה של יעל דין בן־עברי (ילידת חיפה המתגוררת בברלין, אם לבת ולבן). בבהירות ובתשומת לב גדולה לפרטים מתארת דין בן־עברי רגעים הרי גורל שבין התחלת חיים ובין געגועים שאינם פוסקים; בין מפגש משנה חיים ובין פרידה שאין לה סוף. חוויית ההיריון והלידה מוצגת כאן כמסע רב־תהפוכות, שבמרכזו דיאלוג בלתי־פוסק עם פצעי העבר ועם התקוות לעתיד....