שני סיפורים שמתרחשים בשתי דירות בבניין מגורים משותף. באחד – אדם שרואה את החוץ מבעד לחלון, ואולי יוצא למסעות ליליים קצרים עד קצה השכונה; בשני – קול טפטוף של דוּד שמש עקשן מייצר סביבו תעלומה קטנה. באחד – נפגשים גבר ואישה שאינם זרים ואינם קרובים; בשני – תמיד נדמה שיורד גשם, אבל זו רק אשליה. מישהו רוצה ללכת לאיבוד, אבל מפחד להיסחף. שקט רצוי הופך לרעש בלתי-רצוי, ומשהו מפר את מראית הפנים של הסדר ושל הרגיעה.
אנשים שבקיר מזמין אותנו להבחין במעשים גלויים וגלויים פחות, אשר נחווים בין קירות בניינים, לצד פחי אשפה, צינורות חשופים וטיח מתקלף. מקומות שרובנו נגניב אליהם מבט חטוף בדרכנו מכאן לשם. חלונות סכורים, אנשים שמפתחים תכסיסי הישרדות מסוגים שונים כנגד תלאות העולם. זהו ספר שמציע נגיעה ישירה בפצעי הנפש הנחבאים מאחורי דלתות בחדרי מדרגות ריקים. הפרוזה האורבאנית של יעל דין בן-עברי היא פרוזה גוֹתית מיוחדת: מותחת ומשונה ונוגעת בעומק ההוויה האנושית, מצמצמת את המרחק המפריד בין פני השטח המובנים והסדורים ובין הקרקעית העמוקה והכאוטית.