אני לא אוהבת את טיילור סוויפט וגם מעולם לא הבנתי מה הסיפור של שייקספיר. השוואה מעניינת, לא?
ובכל זאת, בחודשים האחרונים, תוך כדי נסיעות בין מדינות, מצאתי את עצמי שומעת שוב ושוב את השיר  "The Fate of Ophelia" בו סוויפט מתייחסת לאופליה מהמלט נסיך דנמרק. משהו בעיבוד המודרני לדמות של אופליה אישה צעירה הנסחפת בין אהבה, כוח ופוליטיקה גברית עורר בי סקרנות מחודשת לחזור אל המקור הספרותי שממנו היא צמחה.
כך

ניגשתי לאותלו של שייקספיר כמעט ללא ידע מקדים ובציפיות רבות. לאחר הקריאה הובהר לי מדוע זהו אחד המחזות הידועים והמוערכים ביותר של שייקספיר.
היכולת המדהימה של שייקספיר לבחון תמות פילוסופיות ורגש אנושי במחזותיו היא מן הגדולות והמורכבות שיצא לי לראות.
הוא עושה זאת באופן חד ומזוקק, כך שנותר רק לקרוא ולהתפעל.

באותלו נבחנת אהבה אדירה בין אותלו ודסדמונה אל מול שנאה טהורה של יגו כלפי אותלו.
אצל שייקספיר יש

A horse! A horse! My kingdom for a horse" -זהו אולי המשפט המצוטט השני בתדירותו של שייקספיר, אשר מתאר את רגעיו האחרונים של המלך הרוצח, הלא הוא ריצ'רד ה- III, שנשא בתואר דוכס גלוסטר לפני הכתרתו. ריצ'רד היה לוחם אמיץ ומוכשר, ידע לנהל ולמשול, אך נפל קורבן לשאיפותיו שבגינם ביצע פשעים נוראיים, אשר הובילוהו לסוף טרגי. המחזה, שנכתב ב-1592 נקי מסנטימנטים ואינו "תופס צד" בבירור. אם כי, חייבים לציין כי נכת

יש משהו מיוחד בקריאת יצירות מונומנטליות. מצד אחד הסיפור עצמו כבר מוכר לך, אך מצד שני החוויה עצמה — במקרה הנ"ל השפה השייקספירית, ההתפתחות והמבנה, התובנות והעומק — הם הם עיקר הסיפור, יותר מן ההתרחשות במחזה עצמו.

במחזה יוליוס קיסר מציג ויליאם שייקספיר את הטרגדיה של אדם בעל אידאלים, אשר רצונו ומעשיו הם להנחיל את האמת שלו — דבר שמוביל לכך שהוא נאלץ להתעמת עם שאלות מוסריות כבדות משקל. אך בפועל ההתמודדו

עלילה קורעת לב,
טיטוס אנדרוניקוס גיבורה המהולל ופטריוט של רומא
אשר היה מועמד להיות הקיסר ובסוף לא נבחר או ויתר בצורה ג'נטלמנית,
חווה מרומא מולדתו שהיא בוגדת בו בצורה הנפשעת והאכזרית ביותר.
העלילה מלווה בפשעים ודם עד למחוזות הנקרופיליה, אווירה סוערת.
טרגדיה רומאית פר אקסלנס.
המחזה של שייקספיר העוצמתי והמוצלח ביותר עד כה שקראתי.
יצירת מופת!
כפיים לגלעד על התרגום המשובח!
מקבת>יוליוס קיסר>המלט>המלך

לפני 9 שנים מכתיבת הסקירה הזו, קניה ווסט קרא לעצמו "שייקספיר". שנים מאוחר יותר הוא טען שהוא רלוונטי יותר מויליאם שלא יכל להגיב לכך מאחר והוא מת כבר מעל ל400 שנה. כמובן קמו עליו השונאים שטוענים כי הוא משוגע חסר תקנה ואגומניאק. יחד עמם, המעריצים שמשמשים כת ויסכימו לכל שטות שיגיד. ואני העדפתי להיות בחור שאוהב את העבודות של שני החבר'ס. כי בסך הכל, קניה הוא דמות הפכפכה מאז איבד את אמו ולא באמת מקבל את

נכנסתי לשייקספיר לאחרונה וגיליתי הרבה מעבר למה שחשבתי שאגלה — כל כך הרבה יצירות מיוחדות, השפה השייקספירית שאין דבר שמשתווה לה, הדמויות החד־פעמיות, הווירטואוזיות הסגנונית והעומק המחשבתי.

הרבה מיצירותיו לא יצא לי להכיר לעומק או אפילו לדעת על עצם קיומן, ובין היצירות שגיליתי נמצאת היצירה הנהדרת הזאת.

היצירה הזו היא אחת מן הרומנסות של שייקספיר — המחזות המאוחרים שלו, אשר משלבים סגנונות שונים ויוצרים א

קטונתי מלתת ציון לשייקספיר, אבל הציון ניתן בעצם למתרגם, על גמישות הלשון שלו עד כמעט שפה יום יומית במקומות מסוימים.

זוהי פואמה על אדוניס.
וכדי שלא אשאר בור, אביא את הקטע מויקיפדיה שמתאר את סיפור חייו של אדוניס.

"לסיפור אדוניס מספר גרסאות, אך גרעין העלילות דומה: הוריו של אדוניס היו סמירנה ואביה קינירס מלך קפריסין. סמירנה לא כיבדה את האלה אפרודיטה, והאלה הנזעמת גרמה לה להתאהב באביה ולהזדווג עמ

הרצחת וגם ירשת. קצת קין והבל. מזימות. מתח.
כתוב היטב, שפה גבוהה ועשירה, איזה דיאלוגים...
יצירה מעוררת השראה, יצירת מופת!
* טוב יותר ממקבת.