ריצ'רד השלישי הוא אחת היצירות הגדולות של שייקספיר, אם לא הגדולה ביותר לדעתי.
לצערי, אני כותב את הביקורת ללא היכרות עם יצירות אחרות מז'אנר המחזות ההיסטוריים, ובכללן המחזות הקודמים ברצף ארבעת המחזות שאותם ריצ'רד השלישי חותם. בשל פער זה, כנראה שהתפספסו לי אלמנטים מסוימים במהלך הקריאה, ולכן אתייחס כאן ליצירה כאל יחידה אוטונומית.
העולם ששייקספיר בונה כאן הוא קר ודורסני. כולם בוגדים, ואת כולם ניתן לקנות ולשחד, ובעולם כזה כל אחד ישתמש באמצעים העומדים לרשותו כדי לחזק את מעמדו.
זהו עולם הובסיאני, משחק סכום אפס. המאבק הוא אינסופי, מלחמת חורמה של הכול בכול. כולם הם שחקנים במאבק הזה; זהו המצב הטבעי של האדם, והוא מגולם בתרבות האנושית ובמבנים החברתיים שהיא יצרה.
ריצ'רד מבין את המשחק ובוחר באופן מודע שהדרכים שבהן ישתמש כדי לגבור על יריביו יהיו דרכי זדון. אך אם אין חשיבות למוסר והוא אינו אלא תוצר חברתי, האם הדרך הזאת אינה גם הדרך היעילה ביותר להגיע ליעד, כל עוד אתה מצליח להשתיק את מצפונך?
ריצ'רד אינו רע; הוא פועל למען רצונו. הוא תוצר של הטבע, ואין מגבלות חברתיות שיעצרו בעדו מלהגשים את מטרתו, בין אם מדובר במיקומו בשושלת ובין אם במוסר האנושי.
כשם שאיננו מבקרים אריה בטבע במונחים מוסריים, כך גם שייקספיר מציג בפנינו את ריצ'רד.
הכלים של ריצ'רד במשחק החברתי-מעמדי הם שכל חריף ואמונה שלמה במעשיו. הוא נטול מצפון משום שאין לו ספקות כלפי עצמו. הוא אינו נותן לפגמיו הפיזיים לערער את ביטחונו העצמי; הוא אינו תופס את מקריות החיים כגזרת גורל; הוא אינו נכנע לתכתיבים חברתיים שנבנו לאורך השנים ושאת מקורם איננו יודעים — מעין "מוסר עבדים" במונחים ניטשיאניים. הוא פשוט חי באופן טוטלי ואותנטי כלפי רצונו.
השכל והרצון של ריצ'רד מובילים אותו לאורך המחזה למניפולציות, הבטחות שווא, תמרונים ורצח — והכול בלב שלם.
ריצ'רד הוא דמות רפלקסיבית. הוא מסביר לנו ללא הרף את כוונותיו ורצונותיו. לצופה הכבול לערכי מוסר חיצוניים, ריצ'רד הוא נבל, אך יש בו דבר-מה המעורר סקרנות ואף אמפתיה. הדבר הזה הוא האותנטיות הפנימית שלו, המעניקה לו קרקע יציבה שממנה הוא פועל.
בשונה ממקבת', אשר רצונו העז הוא כמעט כוח על-טבעי הדוחף אותו למעשה הרצח, אך לבסוף הוא קורס אל תוך מודעות ורגשות אשם, ובכך הופך גם לדמות טרגית — ריצ'רד אינו דמות טרגית. הוא פועל ללא חרטה, מודע למעשיו בכל רגע באופן רפלקסיבי, ולעיתים אף נראה משועשע מהם.
ריצ'רד רוצח את כל מי שהוא מזהה כאיום: את אחיו, הנמצא לפניו בסדר הירושה; את אחיינו, שבו הוא מזהה פוטנציאל מחשבתי וערמומי השווה לשלו; ולבסוף הוא יוצא למאבק טוטלי מול ריצ'מונד.
ריצ'מונד נמצא בעמדה טובה יותר מריצ'רד. יש לו אמצעים חזקים יותר במאבק הכוחות המקרי הזה. אך ריצ'רד מוכן להקריב הכול במאבק, משום שהוא טוטלי במשחק החיים.
כאן נכנס המשפט המפורסם: "סוס! סוס! מלכותי תמורת סוס!" הוא מבטא את נכונותו להילחם על רצונו בכל מחיר.
דמותו של ריצ'רד היא מן המורכבות והמרשימות שיצא לי לקרוא. המחזה עצמו מלא ברגעים מורכבים הנוגעים למבנה המעמדי, שחלקם קשים להבנה בשל הסבך ההיסטורי של משפחות המלוכה, ששייקספיר מניח שהיה מוכר לצופיו.
ריצ'רד לא רק שובר את חוקי המשחק החברתי, הוא ממש דוחק את הכללים החברתיים והאנושיים לקצה. רוב הדמויות כמעט פסיביות; הן נגררות לפי הכללים והמוסכמות. הן משחקות את המשחק, אך אינן מתמסרות אליו כפי שריצ'רד מתמסר אליו. ריצ'רד כמעט הופך להיות המשחק עצמו. הוא חי אותו באופן טוטלי, מוכן לשלם כל מחיר ולחצות כל גבול, בעוד האחרים עדיין כבולים לנורמות, למסורות ולמגבלות אנושיות. בכך שייקספיר חושף את האלימות והתחרותיות הטמונות במבנים החברתיים שעליהם נשען העולם האנושי.
ריצ'רד הוא דמות כמעט ניטשיאנית במלואה. האובססיה שלו לכס המלכות יוצרת מצב של ביטול הערכים הישנים, אך אינה יוצרת שום ערך חדש במקומם. הוא נמצא בשלב ביניים — לאחר ההשתחררות מערכי המוסר הישנים, אך לפני יצירה של משמעות חדשה. כאן חוזר עניין תפיסת כס המלוכה כערך עליון. הרצון לשלוט באחרים ולהימצא בפסגת ההיררכיה החברתית עדיין נותר במרכז עולמו. יש כאן תלות בערך חיצוני, ולא ערך הנובע מתוכו. במובן הזה, ייתכן שריצ'רד אינו משוחרר לחלוטין מן העולם שאותו הוא מבקש לכבוש.
ההישג הגדול של המחזה הוא המורכבות שלו. הוא נוגע בכל כך הרבה רבדים ומוביל לתהיות רבות. האם ריצ'רד הוא אדם החורג מן המוסר המקובל, או שאולי הוא פשוט האדם המשועבד ביותר לרצון לכוח בתוך המסגרת הקיומית? האם הוא באמת השתחרר והתגבר על מגבלותיו ועל עיוותיו הפיזיים, או שאולי הסבל הכרוך בלהיות כבול לגוף פגום אינו מרפה ממנו לעולם, ומוביל אותו אל האישור החברתי הזוהר ביותר — כס המלכות?
דווקא חוסר היכולת לענות באופן חד־משמעי על השאלות הללו הוא שהופך את דמותו של ריצ'רד ואת המחזה כולו לגדולים כל כך. זו יצירה הנוגעת בפוליטיקה, בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, במוסר ובטבע האדם, ומצליחה לעורר מחשבה בכל אחד מן הרבדים הללו גם מאות שנים לאחר שנכתבה.
יש כאן רגעים אנושיים עמוקים, שלל דמויות אדירות, שפה ייחודית והתרחשות שרק יוצר ענק כמו שייקספיר יכול היה לברוא.
זוהי אחת מפסגות היצירה השייקספירית, ואולי אף הפסגה עצמה.
![המלך ריצ'רד השלישי [מהדורת 1991 - הקיבוץ המאוחד]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/4189.jpg)


![אגדת חורף [מהדורת 1998 | תרגום: מאיר ויזלטיר]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers2/20764.jpg)

![אותלו [תרגום: ט. כרמי]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers11/117647.jpg)
![הרמן ודורותיאה [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers95/958267.jpg)
![טימון איש אתונה [מהדורת עם עובד - 1989]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/11988.jpg)


![יוליוס קיסר [מהדורת זמורה - 1999]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers44/446062.jpg)
