הספר הזה הגיע לחנויות בראשית מרס 2021, בסוף אותו השבוע שטפו הסקירות עליו את כל עיתוני סופהשבוע. הלינץ' על המת היה בעיצומו ובמלוא הכוח שיש לעיתונות. <mark>גליה עוז</mark>, הבת של, החליטה לפתוח את הפה על האב המפורסם ולשאלה מדוע ללכלך על מי שכבר אינו מסוגל לענות, אין מקום.
ספר אחר שעבר לי בראש היה המצאת הבדידות של פול אוסטר. אוסטר בא בחשבון עם אביו, גם אב שכבר לא יכול לסנגר על עצמו. אלא שבספר ההוא הבן המפורסם מש

ספר אוטוביוגרפי מחריד, מטלטל וחשוב של מחברת אמיצה, <mark>גליה עוז</mark>, בתו של הסופר עמוס עוז.
ניכר שדבריה הם דברי אמת, שהיא כותבת מדם ליבה, וזה שובר את הלב.
היום היו מכנים את גליה: ילדה בסיכון, ואת אביה, אב מתעלל.
וכך היא מתארת את אביה, כשהיא חושפת את מה שעולל לה: "בילדותי אבא שלי היכה אותי, קילל והשפיל.
האלימות היתה יצירתית: הוא גרר אותי מתוך הבית, וזרק אותי על המפתן בחוץ. קרא לי טינופת.
לא איבוד ע

צריך לקרוא.
צריך לקרוא כדי להאמין.
הכרחי לקרוא כדי להבין את מה שעבר על <mark>גליה עוז</mark>.
ולא, אני לא בשוק, לא בהלם ובטח שלא המומה. ההתעללויות הללו קורות כל הזמן וגם במשפחות הכי ״טובות״.
בתו המנודה של עמוס עוז, הסופר המוכשר והידוע בעל החזות המרשימה, תכול המבט, ההומניסט שקראתי בהתפעלות את הקובץ שהכיל קורות חייו והתפרס על ארבעה עמודים שנפלתי מ ״קופסה שחורה״ שלו, שנעשיתי שלולית מ ״מיכאל שלי״ מתגלה כאב מתע

כן. אני יודעת שאני קוראת מהדורות חדשות מהעיתונים שעוטפים את הדגים. זה אגב נכון לא רק בעניין טעמי הספרותי. האמת? בכלל לא תכננתי להגיע לספר הזה גם לא באיחור אופנתי. במובן הזה זכיתי לומר שצדקתי, וגם זו מתנה שאין לזלזל בה בימים אלה.
<mark>גליה עוז</mark> מרהיבה עוז ומדברת על ילדות קשה ומתעללת מצידו של אייקון הספרות הישראלית והמצפן המוסרי עמוס עוז. הספר כולל תיעוד והתייחסות לאירועים מזעזעים ביותר ולאירועים חסרי ט

לא קניתי את הספר הזה וכנראה גם לא הייתי קונה אותו ובכל זאת הוא הגיע אליי! אז איך אפשר שלא לקרוא אותו? הספר הזה איננו "ספרות יפה" והוא מין סוג של מסמך; מה שנקרא בחוג להיסטוריה שפעם למדתי בו באוניברסיטה, "מקור ראשוני". יש כאן סוג של "עדות" של <mark>גליה עוז</mark> בתו של עמוס עוז, על ההתעללויות שחוותה ממנו בעיקר בילדותה. התעללויות שכללו בעיקר מכות, אך גם התעללויות רגשיות, שבהן הוא השפיל אותה בהזדמנויות רבות. מד

ספר חזק, ישיר, רואים שמגיע ממקום כאוב ועמוק. כתיבה מצוינת.
<mark>גליה עוז</mark>, כל הכבוד על העוז! אני(כמו רבים) מאמין לך לכל מילה.

את סדרת הספרים הזו לא הכרתי, אבל אחרי צפיה בסדרת הטלוויזיה הבנתי בערך את קווי העלילה המרכזיים של כל אחת מהדמויות.
המנהלת של בית הספר של יולי היא טיפוס בלתי נסבל, ואם זה לא מספיק -
היא רוצה להגביר את בלתי הנסבלות שלה באמצעות מגאפון, שמכונה בסיפור משום מה "מצעק".
במהלך כל הסיפור כולם מחפשים את המצעק בשביל שהמנהלת תוכל להמשיך לחפור לכולם בראש...
הילדים משתפים עם זה פעולה והופכים את החיפוש למרכז עול

מתקשה להבין את הדחף לפרסם ברבים את הספר הזה. עמוס <mark>עוז</mark> נפטר, האם לא יכלה לתאר את שעברה בספר מבלי להזכיר שמדובר באביה. ללא ספק הפרשנים ומבקרי הספרות היו מוצאים את הקשר.טרגי בעיני האיש איננו ואינו יכול להגיב-להכחיש או אולי להתנצל.

הכותבת, שהיא ביתו של עמוס <mark>עוז</mark>, מנסה לעשות הון אישי מהאומללות. אני שגדלתי בבית שטען שאין לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, בז לאותם כותבים שמנסים לעשות הון מצער חייהם בתוך המרחב האישי המשפחתי.
הבוז כלפיה נובע גם מהעובדה שהיא בחרה לפרסם את טענותיה כאשר נושא הטענות לא יכול כבר להשיב עליהם ו/או להציג את החלק שלו בתמונה המשפחתית. מבחינתי ספר מיותר, שעוסק ברכילות משפחתית תוך בכי ונהי על עצבות חייה.
ספר מי