ביקורת זאת מיועדת בעיקר לילדי ת"א של שנות החמישים והלאה. למי שנולדו בעשור הזה והתבגרו בעשורים הבאים והפכו לאנשים אח"כ.אבל רגע,לא רק לנו,אלא לכל מי שאוהב לקרוא טקסטים מענגים מלאי אהבה ותום לילדות לנעורים לעיר ת"א ולארץ. כמי שנולדה בשנות החמישים של המאה הקודמת {המחבר גדול ממני ב-8 שנים} לקרוא את הספר הזה שכולו הצהרת אהבה אחת ענקית לעיר ת"א ולארץ כולה במחצית השניה של המאה הקודמת הייתה חוויה מרגשת"עוד

לא הרבה קורה שאני "מחפשת בנרות" ספר, כמו שמציע האתר החביב שלנו. רוב הספרים קיימים בספרייה, ואם לא אז בחנות, ואפשר גם לנסות בהוצאה. וכמה דחוף זה כבר יכול להיות? רק ספר, שעוד לא קראת, מי אמר לך שאת מפסידה. על הספר הזה דווקא התעקשתי, אמנם לא במבצעים הירואים ובכל זאת חיטטתי בכמה מחנויות הספרים המשומשים של מרכז העיר (ויש הרבה, תאמינו לי) ואפילו שלחתי מוכר חביב ב"שטיין ספרים" המיתולוגית לחפש לי אותו. זה

ספר מקסים. סיימתי אותו עוד אתמול וכבר התחלתי חדש שאני באמצע (אדון הזמן),
בכל מקרה לבפר זה. הספר מספר את "חוויותיו" של <mark>עלי מוהר</mark> בתקופת שירותו במילואים בזמם מלחמת יום כיפורים עם הפלוגה שלו, פלוגה ג' מחלקה 3.
דוד טרטקבך אייר את הציורים. זו הייתה שיטתם לעבור אותה מלחמה קשה. למרות שבזמנו הרשימות נותרו בצד עד שעברו 30 שנה, והחליטו להוציא לאור את הספר. מצד אחד לשמחתם הפלודה שלהם לא נפגעה אך הטראומות מה

אוסף טורים כתובים היטב הדשים בזוטות הקטנות המרכיבות את חיי העיר תל-אביב (וקצת גם מחוצה לה).
מוכר, מרגש, מצחיק ומחמם את הלב, בעיקר בעברית העשירה השוטפת עד לעמוד האחרון. הן בספריו והן בשיריו מתענג <mark>עלי מוהר</mark> על השפה כאילו היתה איזשהו מאכל אנין במיוחד.
מומלץ במיוחד לטיפוסים נוסטלגיים.

ספרם המצוין של <mark>עלי מוהר</mark> ודוד טרטקובר, "פלוגה גימל, מחלקה שלוש" (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2003), שבו תיארו את חוויותיהם כצנחני מילואים במלחמת יום הכיפורים, הוא מן גרסה ישראלית משעשעת לספרו המופתי של ג'וזף הלר, "מילכוד 22". התוצאה היא "לא סיפור קרבות ועלילות, כי אם יומן משולי המלחמה של שני מילואימניקים, שני חברים מפלוגה ג', מחלקה 3" (עמוד 12).

את הספר מוהר כתב וטרטקובר אייר. רשימותיו של מוהר אינן מ

מקסים! שנון, חד ובעיקר אוהב. זה ספר שלקח לי שנתיים לקרוא אותו - בכל פעם בין ספר לספר קראתי כמה קטעים והיום סיימתי אותו. נהניתי עד מאוד. המבט החם, המשועשע והאוהב את עירו ואנשיה. הקטע בו הוא מציע את עצמו לבחירה לראש הממשלה - הפיל אותי מצחוק, הקטע על עוגות הגבינה של הסבתות שלו, ההספד שלו ליוסי בנאי ועוד הרבה הרבה קטעים מהווי העיר תל אביב ולא רק.
מומלץ בחום רב.