מאה שנים לאחר השואה הארמנית ו 70 שנים לאחר פירסומו של הספר , חוזר <mark>יאיר אורון</mark> לסיפרו המדהים של ורפל אשר כתב את הרומן הזה שלדעתי הוא אחד הספרים הטובים של המאה העשרים.
<mark>יאיר אורון</mark> איננו מנתח את תוכנו של הספר אלא עומד על מספר נקודות שמשותפות לשואה הארמנית ולשואה היהודית תוך שימוש בספר כנקודת יציאה לפרקים דומים בשני הסיפורים האלה של רצח עמים
הארמני והיהודי.
אורון הנחשב למומחה עולמי בנושא ג׳נוסייד ורצ

פרופ' <mark>יאיר אורון</mark> הוא היסטוריון שמקדיש פרק ארוך של חייו המקצועיים לעיסוק בשני צדי המשוואה האנושית של העת החדשה: השמדות עמים, ושואות אורון הוא היסטוריון שהקדיש פרק ארוך של חייו המקצועיים לעיסוק בשני צדי המשוואה האנושית של העת החדשה: השמדות עמים, שואות וג׳נוסיידים, וכנגדם הגיבורים השקטים שהצילו נפשות והצילו את נשמת אפה של האנושיות. מומחיותו -בלימוד הג׳נוסיידים שהתרחשו ברחבי העולם.
הגדרתו המקצועית ש

חמישה חודשים הספר "חיכה" לי בערימת הספרים לקריאה . שבוע אחד של קריאה מרתקת ,חסרת נשימה ועם גילוי עובדות היסטוריות חדשות, וחודש ימים של התלבטות כיצד לגשת ולכתוב את הביקורת,{אפשר לחשוב שאני כותבת פה עבודת מחקר ..חחחח}.

לפני הכל אני רוצה להוריד את הכובע בפני החוקר המחבר –<mark>יאיר אורון</mark> מהאונ' הפתוחה שהינו היסטוריון המתמקד בתחום : הג'יינוסייד ובמאפייניו העולמי ,לבוא ולחקור כישראלי את השפעתם, מידת ההדד

הספר הזה הושלם מחקרית ונכתב ב-2005 והוא המשכו המתבקש של הספר "הבנאליות של האדישות" מאת <mark>יאיר אורון</mark> שיצא ב-1995 {ראה ביקורת}, שם בחן המחבר את תגובות מנהיגי התנועה הציונית -הרצל,וראשי -או המנהיגים בהתהוותם של הישוב היהודי ומדינת ישראל כ-דוד בן -גוריון ויצחק בן-צבי וכן את תגובותיהם של סופרים ,עיתונאים יהודים וישראלים לסוגיה הזאת בזמן אמת, הרי שהספר הזה סוגר מעגל מקיף נוסף מצד מדינת ישראל,ממשלות ישרא

ספר המתאר בצורה מדויקת ויוצאת דופו את דבר ימי הרצח הארמני, רצח שהושכח, חשיבותו הומעטה, והנה במספר לא רב של עמודים עולה הסיפור כמו עוף חול מאפרו ומתאר בפרטים את דרך האכזריות הטורקית, הפניית עורף לארמנים שלחמו שכם אל שכם לצידם, הדרך בה התייחסו הטורקים למיועטים אשר ישבו בקרבם. <mark>יאיר אורון</mark> זכה לכבוד רב ויקר בארמניה על מאמציו לשימור והפצת ספר רצח העם הטורקי, בספר זה מוצגת הן זווית ראייה מרתקת והן כתיבה

לאחר שקראתי את ספרו של ד"ר <mark>יאיר אורון</mark> -"הבנאליות של החמלה על הצלת יהודים בכפר הצ'רקסי-מוסלמי בסלניי שבקווקז ב-1942",{ראו ביקורתי}ויחסו של מוסד יד -ושם שלא להכיר ב10 המשפחות המוסלמיות שהצילו 32 ילדים יהודים ולא יהודים מסיבות פוליטיות : בגלל שמדובר באוכלוסיה מצילה שהינה מסולמית ובגלל הטיעון שאי אפשר לדעת כמה מהקבוצה הזאת היו ילדים יהודיים,החלטתי שאני חייבת לדעת יותר על מה שמכונה רצח העם הארמני.

כשראיתי בדף השלישי של הספר את ההקדשה לשני ערבים ו"לחברי בנווה שלום", חששתי שלפני עוד ספר התייסרות ישראלי בנוסח אילן פפה הזכור לרע. התחלתי לקרוא בתחושה של חיטוט בפצע ומתוך שכנוע עצמי שעל מנת לקבל תמונה נכונה עלי לקרוא את כל הדעות ואת כל הרעיונות.
שמחתי להיווכח שמדובר בספר אחר.
פרופסור <mark>יאיר אורון</mark> מביא ספר מאוזן, מפוכח ושקול. הוא אינו מסתיר את דעותיו ואני מניח שאם הייתי נפגש עם האיש היו לנו חילוקי

היותנו מומחים למות קדושים ואחוות היגון שלנו כפי שמגדיר אותה שמואל טלקובסקי, מי שהיה מזכירו של חיים ויצמן קושרים אותנו לסיפור רצח העם המזעזע אשר בוצע נגד העם הארמני בראשית המאה העשרים. שוב ושוב אני נאלמת וחרדה מול הבנאליות של הרוע ששבה ומכה דור-דור. ההיסטוריה העגומה של האנושות, הרצחנות ויצרי הפרא תאבי-הדם מלווים אותנו משחר ההיסטוריה. לא משנה כמה נתקדם טכנולוגית, אנחנו תמיד חוזרים אחורה לאותה נקודה.