• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה

ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה

מאת יאיר אורון

הביקורת של עושים רוח

תמונה של עושים רוח
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה

ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה

מאת יאיר אורון

הביקורת של עושים רוח

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של עושים רוח
הוצאה לאור:האוניברסיטה הפתוחה
שנת הוצאה:2007
סדרה:ג'נוסייד #5
קטגוריה:הסטוריה של המאה ה- 20
הקודמת
Ayeletjon
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“היותנו מומחים למות קדושים ואחוות היגון שלנו כפי שמגדיר אותה שמואל טלקובסקי, מי שהיה מזכירו של חיים ו”

2/2
ביקורות על ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

ספר המתאר בצורה מדויקת ויוצאת דופו את דבר ימי הרצח הארמני, רצח שהושכח, חשיבותו הומעטה, והנה במספר לא רב של עמודים עולה הסיפור כמו עוף חול מאפרו ומתאר בפרטים את דרך האכזריות הטורקית, הפניית עורף לארמנים שלחמו שכם אל שכם לצידם, הדרך בה התייחסו הטורקים למיועטים אשר ישבו בקרבם. יאיר אורון זכה לכבוד רב ויקר בארמניה על מאמציו לשימור והפצת ספר רצח העם הטורקי, בספר זה מוצגת הן זווית ראייה מרתקת והן כתיבה מצוינת!.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Ayeletjon
Ayeletjon
תמונה של עולם
עולם
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של צילה
צילה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של גלית
גלית
תמונה של חמדת
חמדת
9קוראים|גיל ממוצע62|67%נשים

על המבקר

תמונה של עושים רוח

עושים רוח

ותיק
חבר מזה 16 שנים
192 ביקורות•404 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•בלשנות ושפות
תמונה של עושים רוח
עושים רוח
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות192
לייקים שקיבל404
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת33ספרות מקורית20בלשנות ושפות9

דיון על הביקורת

1 תגובה
tuvia
tuvia•לפני 12 שנים

כמו שאומרים קצר ולעניין

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של עושים רוח

סיפורי קנטרברי

סיפורי קנטרברי

ג'פרי צ'וסר

כשנתן אלתרמן פוגש את 'משחקי הכס'.

סיפור קנטרברי לא מציתים את הדמיון כמו ספר טולקין או רובין הוב. הוא מונוטוני ועלילות הגבורה שבו עושים רושם כאילו נלקחו מפיותיהם של ילדים בני שש שמשחקים בחרבות ומחסלים דרקונים.
א-ב-ל!!
החריזה של הסיפורים הופכת את הקריאה לחוויה מפעימה, העושר הלשוני של שמעון זנדבק, המליצה המשתרגת בתיאורים פשוטים יותר. הפיכת העברית לכלי שרת שמרגיש טבעי כל כך עבור אותם אבירים ששים אליי קרב. כל אלו הפכו את הקריאה של הספר לחוויה יוצאת דופן שבסופה קצת הרגשתי נבוך למול שירים רגילים ברדיו וחריזה מקובעת ומצלולים מעושים ומאוסים. הספר לא חידש לי הרבה על חיי האבירים אבל הזכיר לי כמה שהשפה שלנו גדושה ושופעת, מפעימה וחד פעמית, יש בספר הזה כל כך הרבה מילים ששכחתי מקיומן.

תודה רבה לאסנת כספי על ההנגשה שהעשירה את חווית ההאזנה, ושמרה על רוח המצלול והחרוז שהם לב ליבה של היצירה הזו וקריטיים כל כך לשלמותה!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עושים רוח
2666

2666

רוברטו בולניו

בכדי להתחיל את הספר הזה צריך הרבה אומץ. כדי להמשיך עם הספר הזה צריך הרבה זמן פנוי. כדי לסיים את הספר הזה צריך הרבה יוהרה.
2666 של רוברט בולוניו הוא אוסף של חמישה ספרים שאוחדו להם יחדיו עם חוט מקשר רופף למדי שיש מי שיאמרו שהוא הכרחי והוא את האוסף המשונה הזה לקוהרנטי ואחיד. אני חייב לגלות רמז קטנטן לא על העלילה אלא על הדרך- אין קתרזיס. בספר הזה מרקו לא יימצא את אמא שלו וסינדרלה לא תמצא את הנסיך שלה. כשסיימתי את הקריאה הרגשתי תחושה של- 'מה?'. הרי הבטחתי לעצמי שבסוף כל הסיפור יתיישב ביחד, אבל התשובה שלילית. מעבר לכך אני חייב להזהיר שהחלק הרביעי של הסיפור סובל מחוסר עריכה מוחלט ומרגיש יותר כמו גיבוב רשימת נרצחות מאשר סיפור עם עלילה המורכבת מהתחלה אמצא וסוף.
רוברטו בולניו לא היה לי מוכר לפני קריאת הספר, אבל החלטתי 'ללכת על זה'. אני לא מצטער על הקריאה, למדתי מהספר הרבה, ישנן כמה דמויות מעניינות והדמות האניגמטית של ארצ'ימבלדי עוד ממשיכה להלך עליי קסם חודשים לאחר קריאת הספר. עם זאת אני חושב שעדיף להתחיל עם ספר פחות אמביציוזי של בולניו רק כדי להבין את הלך הרוח של הכתיבה שלו.

לפני 9 שנים•עושים רוח
איש ושמו אובה

איש ושמו אובה

פרדריק בקמן

שבדיה היא לא רק יצאונית נסתרת של מוזיקת פופ משובחת, וסינדרלה טלוויזיונית שבתוך חמש שנים השתלטה על לוח השידורים, והותירה אותנו עם דרמות מרגשות במבטא של הטבח השבדי מ-'החבובות'. שבדיה היא גם מכרה זהב לספרות מצוינת ו- 'איש ושמו אובה' הוא אחת הדוגמאות המצוינות לספרים נהדרים שיצאו מהמדינה הקפואה הזו.

אני בהחלט יכול לראות איך סופר אמריקאי היה רומס את הפוטנציאל של הספר והופך אותו לקלישאת דיסני על חברות אמיצה בין גבר נרגן למשפחת מהגרים. אבל בקמן פרדריק מצליח לעבור בהצלחה את המדרונות החלקלקים עליהם עוברת עלילת הספר. הדמות של אובה אמינה לאורך כל אורכה למרות הפיתוי להפוך אותו לקשיש עם אספרגר, מעין 'שלדון קופר' (מה'מפץ הגדול'). במהלך הקריאה הצלחתי להזדהות בכל מאודי עם האיש שמנסה לשמור את הערכים ששמרו על כבודו במשך שנים לנוכח מציאות משתנה. לא ארחיב על העלילה, רק אבטיח

לפני 9 שנים•עושים רוח
אוק יול: דרך לבנה

אוק יול: דרך לבנה

בן-ציון יהושע

ספר נחמד מאד אבל מאכזב במידה מסוימת. 'אוק יול' מתאר מסע בעקבות מדינות מרכז אסיה, דבר שמרתק אותי באופן אישי, אך למעשה הוא מדבר על הקהילות היהודיות בראשית שנות ה90 באותם מקומות. רקע היסטורי ממוצע ניתן על כל אחת מאותן ערים ואותם מחוזות אבל למעשה ריכוז המידע הוא אודות קהילות ישראל, מספרים החברים, מצב בתי הכנסת, בתי המדרש, בתי החיים והנכונות לעלות ארצה בסופו של דבר. כמו כן רוב הספר מדבר על אוזבקיסטן ושאר הרפובליקות מקבלות מידע מועט כמו למשל טורקמניסטן המרתקת לאין שיעור, קירגיסטן המהממת ביופייה וכדומה. לסיכום הספר מרתק לקריאה אבל רק למי שרוצה לדעת אודות הקהילות היהודיות לאחר קריסת מסך הברזל

לפני 12 שנים•
★★★★★
•עושים רוח
להסביר לדגים

להסביר לדגים

אהוד בן עזר

ספר מרתק המתאר את כתיבתו של פנחס שדה ואת אישיותו המיוחדת. אהוד בן עזר מנהיר את כלי העבודה של פנחס שדה ומתאר בצורה פשוטה וחסרת פשרות את תהליכי החשיבה את הלכי הנפש ואת הטופוגרפיה האישיותיות של יצירת שדה. לטעמי ניתן קצת יותר מדי קרדיט לחיוביות בכתיבה של פנחס שדה שכן כתיבתו מתוארת בפסימיות, שליליות ובעיקר גבבות של יאוש. הספר מחולק בצורה פשוטה וברורה, ומתאים הן לאנשים שקראו את פנחס שדה ורוצים לקבל עוד נקודות מבט ומן הצד השני לאנשים שאין להם מושג לגבי פנחס שדה ורוצים לקבל הקדמה טובה לכתביו.

לפני 12 שנים•עושים רוח
נוף האדם בסיפורי עמוס עוז

נוף האדם בסיפורי עמוס עוז

אפרים צורף

ספר מוקד ומדויק העוסק באחד מהסופרים הגדולים של המאה העשרים. עמוס עוז מוצג כאן כאמן שקול ומדוד בעל יכולת מופלאה של ראייה חברתית ואנושית, מעין סוציולוג אנתרופולוג ופסיכולוג הדרים בכפיפה אחת בנפש של סופר. אפרים צורף מבצע כאן מלאכת מחשבת בניתוח דמותה של חנה גונן, מעניק נופך מיוחד ויוצא דופן ל'מנוחה נכונה' ומנהיר היטב, אומנם במועט את קופסא שחורה. ספר קצר וקולח למי שרוצה להעמיק חקר ביצירת עמוס עוז.

לפני 12 שנים•עושים רוח
איך מכניסים שש ג'ירפות למטוס?

איך מכניסים שש ג'ירפות למטוס?

תומר פרת

את הספר קיבלתי ב'תמול שלשום' בירושלים לפני שנים כאשר הגעתי וניסיתי להציע אינצקילופדיה ישנה ופני הושבו ריקם בתוספת כוס שוקו חינם וספר על חשבון הבית.
הסיפורים של תומר פרת כתובים ברוח ג'ארל דארל: כיצד לשני ברבורים לבנים בוקע גוזל שחור, איך קרנף גורם לקטטה בין עובדי נמל תעופה, משפחת דובים בה הסבתא מנסה לרצוח נפש את הגורה הקטנה ועוד כהנה וכהנה סיפורים מצוינים ומעוררי מחשבה על בעליי חיים, בני אדם, ובעיקר על הדרך בה אנחנו תופשים אחד את השני.

לפני 12 שנים•עושים רוח
מצעד האיוולת

מצעד האיוולת

ברברה טוכמן

מטרויה ועד ויטנאם. ברברה טוכמן מובילה אותנו כמו שמוביל סופר מתח את קוראיו במסע לגילוי 'מי הרוצח' או במקרה הספציפי שלה כאן. המסע לגילוי מה גורם לאומות ולעמים שלמים לאבד את הראש ולהתמסר לרדיפה חסר פשרות אחר איוולת המביאה בסופו של דבר לנפילתם. כתיבתה של טוכמן מדויקת מאד, היא מתארת כרוניקות של קרבות והחלטות, אסטרטגיות וטקטיקות בצורה מצוינת. נהנתי מהקריאה!

לפני 12 שנים•עושים רוח
שירת השורש של דרך האמצע

שירת השורש של דרך האמצע

נאגארג'ונה

נאגאג'ונה דרך משקפיו של אביתר שולמן. פילוסוף, משורר, הוגה דעות ובעיקר, מסבך לי את החיים. בין התחברות עצמית למהות עצמית, בין מעשה ופריו לבין בחינה של זה ובחינה של אוסף, צריך לקרוא את הפילוסופיה הזו כמו שקוראים שירה לא מוסברת ולא מפוענחת. כמו שירי זן שפוגשים נוסחה מתמטית, הניסיון להיכנס לעובי ההבנה של נגאגרג'ונה עלה לי לפני כמה שנים בכמה לילות נטולי שינה ובשורות אותן שבתי וקראתי חזור וקרוא. לא בטוח שהבנתי הכל לא בטוח שאני רוצה להבין הכל או יכול. הספר הזה היה הופך קרביים בשבילי ופתח לי תאבון רב מאד לפילוסופיה הודית על גווניה!

לפני 12 שנים•עושים רוח

ביקורות נוספות על "ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה"

ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה

ג'נוסייד | רצח העם הארמני השכחה והכחשה

יאיר אורון

היותנו מומחים למות קדושים ואחוות היגון שלנו כפי שמגדיר אותה שמואל טלקובסקי, מי שהיה מזכירו של חיים ויצמן קושרים אותנו לסיפור רצח העם המזעזע אשר בוצע נגד העם הארמני בראשית המאה העשרים. שוב ושוב אני נאלמת וחרדה מול הבנאליות של הרוע ששבה ומכה דור-דור. ההיסטוריה העגומה של האנושות, הרצחנות ויצרי הפרא תאבי-הדם מלווים אותנו משחר ההיסטוריה. לא משנה כמה נתקדם טכנולוגית, אנחנו תמיד חוזרים אחורה לאותה נקודה. באותה מעגליות אכזרית שלא מתיישבת עם כל מה שכבר היינו אמורים לדעת וללמוד. לאדם הקדמון היה תירוץ. אנחנו חיים בתקופה של ידע, של כביכול נאורות מחשבתית. מה התירוץ שלנו לכך שההיסטוריה ממשיכה לחזור על עצמה כשאנחנו המחולל הראשי של כל מעשי הרשע, הפשע והזדון?? הייתי רוצה לומר שקריאה בספרו הקצר של אורון על רצח העם הארמני היכתה אותי בתדהמה נוכח מעשי הזוועה. אך באופן אבסורדי, מצד אחד התיאורים המזעזעים הכו אותי בעצב וביגון אך לאורך כל הקריאה מצאתי את עצמי חושבת בעצב. שהאנושות כנראה לא תשתפר. ההיסטוריה שוב תשוב. היא עושה זאת בעקביות. בכל רחבי הגלובוס אחת לכמה שנים מתרחש טבח. ברואנדה, במחנות כפייה בסין ובקוריאה. לאכזריות האדם אין גבולות.

מניחה שלא כולכם תסכימו אותי באשר לפסימיות שלי לגבי טבע האדם. אני לא מכחישה שיש הרבה טוב וחסד בעולם. אך בגדול ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שטבע האדם בהכללה גסה מאוד רע מנעוריו. לענייני רצח העם הארמני הנשכח. לא יפלא בעניכם אולי לדעת כי ממשלת גרמניה באותה תקופה הייתה בעלת ברית של טורקיה, היא חימשה אותו. מפקדי הצבא הגרמני בלא ספק ידעו, ראו, ויש הטוענים אף השתתפו - לפחות בעקיפין, במעשי הרצח. אימון טוב היה להם שם בשיעורי הכנה להכחדת עם. מה שכן הפליא וזעזע אותי קלות, היה לגלות כי הכורדים שכיום אנו מתייחסים אליהם כאל מיעוט נרדף (גם אז הם היו מיעוט) וחלקנו אף מזדהים עם מצבם. אותם כורדים היו עוזרים נאמנים למעשי הזוועה והטבח שערכו הטורקים במיעוט הארמני. עוד תופעה שחוזרת על עצמה היא הפיכת אותו מיעוט נרדף לשעיר לעזאזל שמשרת את המאבקים הפנימים של קבוצת הרוב.

הארמנים שראו תקווה בעליית חוג ה"טורקים הצעירים" אשר בראשית דרכם הבטיחו שינוי מרענן לטובה ביחס לשלטון הקודם נחלו במהרה אכזבה. וכפי שקורה להרבה נושאי רעיונות יפים ואידאלים אשר מבטיחים חירות, שיווין וצדק, כך קרה כאן. האידאלים היפים התחלפו במהרה בתאוות כוח, מאפייני דיקטטורה צבאית וריסוק של כל החלומות וההבטחות. שוב. חוזרת ההיסטוריה ומוכיחה שאין כל חדש תחת השמש. שליש מאוכלוסיית הארמנים בעולם כולו באותה העת הושמדה!!!

סיפורי הגירוש וההשמדה מזעזעים והשאלה שחונקת לי את הגרון והנשמה נשארת איתי. האם העולם והאדם לעולם לא ילמדו? האם נדונו בכל דור ודור לחזור, לראות ולשמוע על זוועות דומים במקומות שונים. האם יש לאנושות באמת תקווה להשתפר לטובה ככלל? כקבוצת עמים ואנשים שמשתפרת, האם יש סיכוי לאבולוציה אנושית חומלת וטובה יותר בעתיד???? מה אתם חושבים?

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Ayeletjon