“הוא היה בן למעמד העליון הבריטי, בוגר קיימברידג׳, אנשים נמשכו אליו כאל מגנט בזכות אישיות הכריזמטית, חוש ההומור שלו, הנדיבות שלו כלפי חבריו והמקצוענות שלו. הוא הכיר את כולם, הוא היה חבר של כולם, כולם היו חבריו, או לפחות כך חשבו… בארגון הביון הבריטי המהולל האם. איי. 6 הוא נחשב לאגדה בזמן אמת והמוניטין שלו היה ידוע ומוכר גם לארגוני ביון אחרים. הוא שימש ונחשב כמנטור לרוב הסוכנים הבריטיים וחלק מהאמרי”

“לנטוש או לא לנטוש זו השאלה! השאלה שליוותה אותו בשבועות האחרונים. העלה האחרון בפרח קבע - לא. כפיצוי, קראתי במקביל שלושה ספרי פרוזה. הקריאה בספר דמתה לשיטוט לסירוגין בין גאיות צחיחים, משמימים ומשעממים, לבין טיול בגבעות מוריקות עם נוף מלבב. הרגשתי ממש כמו אסימפטוטה. קצת מפתיע כשמדובר בספר של בן מקנטייר. מאד אהבתי ורותקתי לספרו הקודם שתורגם "המרגל והבוגד". גם ספריו המוקדמים-יותר מעניינים מראשיתם”

“# אני לא אוהבת ביוגרפיות. הניסיון, שנראה לי יומרני, להסביר את מעשיו והתנהגותו של אדם, מעצבן אותי. ואוטוביוגרפיות? אותו דבר, ועוד יותר. הרבה יותר נוח לי לקרוא סיפור על גיבורים בדויים, שהסופר בורא ומסביר את התנהגותם. הספר הזה אינו בדיוק ביוגרפיה אם כי לוקה בחלק ממה שאני מייחסת לז'אנר הזה. הוא מתאר את הגיבורה שלו – תיאור ענייני, תחקיר מקיף – בצורה שמתארת אירועים, בלי להתעמק במניעים ומחשבות. כלומר –”

“במלחמה, קבע ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל, האמת כה יקרה עד כי עליה להיות מוגנת באמצעות שקרים כשומרי ראש. האמת הזו עמדה במוקד ספרי מתח רבים על המלחמה. אחד הבולטים שבהם הוא המותחן "הצונחים אל המוות" (הוצאת מ. מזרחי, 1968) מאת סופר המתח הסקוטי אליסטר מקלין. בספר תואר כיצד נפל, בשנת 1943, גנרל קרנבי האמריקני, הבקי בתכניות הפלישה לנורמנדי, בשבי הגרמנים ונכלא בטירה מוגנת היטב”

“הוא היה בן למעמד העליון הבריטי, בוגר קיימברידג׳, אנשים נמשכו אליו כאל מגנט בזכות אישיות הכריזמטית, חוש ההומור שלו, הנדיבות שלו כלפי חבריו והמקצוענות שלו. הוא הכיר את כולם, הוא היה חבר של כולם, כולם היו חבריו, או לפחות כך חשבו… בארגון הביון הבריטי המהולל האם. איי. 6 הוא נחשב לאגדה בזמן אמת והמוניטין שלו היה ידוע ומוכר גם לארגוני ביון אחרים. הוא שימש ונחשב כמנטור לרוב הסוכנים הבריטיים וחלק מהאמרי”

“לנטוש או לא לנטוש זו השאלה! השאלה שליוותה אותו בשבועות האחרונים. העלה האחרון בפרח קבע - לא. כפיצוי, קראתי במקביל שלושה ספרי פרוזה. הקריאה בספר דמתה לשיטוט לסירוגין בין גאיות צחיחים, משמימים ומשעממים, לבין טיול בגבעות מוריקות עם נוף מלבב. הרגשתי ממש כמו אסימפטוטה. קצת מפתיע כשמדובר בספר של בן מקנטייר. מאד אהבתי ורותקתי לספרו הקודם שתורגם "המרגל והבוגד". גם ספריו המוקדמים-יותר מעניינים מראשיתם”

“# אני לא אוהבת ביוגרפיות. הניסיון, שנראה לי יומרני, להסביר את מעשיו והתנהגותו של אדם, מעצבן אותי. ואוטוביוגרפיות? אותו דבר, ועוד יותר. הרבה יותר נוח לי לקרוא סיפור על גיבורים בדויים, שהסופר בורא ומסביר את התנהגותם. הספר הזה אינו בדיוק ביוגרפיה אם כי לוקה בחלק ממה שאני מייחסת לז'אנר הזה. הוא מתאר את הגיבורה שלו – תיאור ענייני, תחקיר מקיף – בצורה שמתארת אירועים, בלי להתעמק במניעים ומחשבות. כלומר –”

“במלחמה, קבע ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל, האמת כה יקרה עד כי עליה להיות מוגנת באמצעות שקרים כשומרי ראש. האמת הזו עמדה במוקד ספרי מתח רבים על המלחמה. אחד הבולטים שבהם הוא המותחן "הצונחים אל המוות" (הוצאת מ. מזרחי, 1968) מאת סופר המתח הסקוטי אליסטר מקלין. בספר תואר כיצד נפל, בשנת 1943, גנרל קרנבי האמריקני, הבקי בתכניות הפלישה לנורמנדי, בשבי הגרמנים ונכלא בטירה מוגנת היטב”