#
אני לא אוהבת ביוגרפיות. הניסיון, שנראה לי יומרני, להסביר את מעשיו והתנהגותו של אדם, מעצבן אותי. ואוטוביוגרפיות? אותו דבר, ועוד יותר. הרבה יותר נוח לי לקרוא סיפור על גיבורים בדויים, שהסופר בורא ומסביר את התנהגותם. הספר הזה אינו בדיוק ביוגרפיה אם כי לוקה בחלק ממה שאני מייחסת לז'אנר הזה. הוא מתאר את הגיבורה שלו – תיאור ענייני, תחקיר מקיף – בצורה שמתארת אירועים, בלי להתעמק במניעים ומחשבות. כלומר – באופן לא ספרותי (ולא "פסיכולוגי"...)
גיבורת הסיפור, אורסולה קוצ'ינסקי, היתה בתו של הכלכלן והדמוגרף (היהודי) רוברט קוצ'ינסקי. היא נולדה ב-1907, בברלין, גדלה במשפחה אמידה והתבגרה בזמנים הסוערים של אחרי מלחמת העולם הראשונה. למרות שהיתה אינטליגנטית ואנרגטית נמנעה ממנה (בגלל מינה ושמרנות חינוכה) האפשרות ללימודים אקדמיים. חוסר מתן המוצא לעודף הדמיון והאינטליגנצייה, דחף אותה לתחום האידיאולוגיה. כמתבגרת היא הפכה לקומוניסטית אדוקה ונלהבת. רבים מתבגרים מתפיסות קיצוניות אותן נשאו בנעוריהם. אורסולה רק המשיכה, הקצינה והשתכללה בדעותיה. אמונותיה העמיקו, מחויבותה אליהן רק גברה עם השנים. יש להניח שהבחירות שבחרה איפשרו לה דרך מילוט מהחיים המשמימים שנועדו לה כאישה: טיפול במשק הבית וגידול ילדים על מי המנוחות של הצפוי. וכך יצא שהילדה-נערה-אישה שנולדה למשפחה בורגנית ושמרנית, (ושמאלנית), חיה את חייה כהרפתקנית במספר מדינות, בשתי יבשות. היא היתה גם אם ורעייה, גם מאהבת וגם מרגלת נועזת. היא התמודדה עם סכנות אמיתיות ואף עם אכזבות שהנחילה לה רוסיה הסובייטית, שהיתה למעשה הרבה פחות אידיאולוגית ויותר אינטרסנטית משהעלו בדעתם מעריציה השבויים.
אני מתקשה להבין בחירה של אדם להיות מרגל. לחיות בשקר קבוע ולנסות – לתפיסתי ללא תוחלת – לברוא לעצמו מערכת נאמנויות שאינה כוללת את החברה והאנשים איתם הוא חי, אלא חברה ואנשים אחרים, שהוא מדמיין כסביבה אמיתית. שלא לדבר על הסיכון הקבוע שלו ושל בני משפחתו להיתפס לסבול עינויים ומוות שלו ושל יקיריו. מצד שני יש קסם רב בהליכה על הקצה, אפשר להתמכר לסכנות וריגושים וריגול כדרך חיים מספק הרבה מאלה.
נסיתי לקרוא בעבר ספר אחר של מקנטייר. ניסיון לא מוצלח. מכרתי את הספר ממנו קראתי עמודים ספורים בלבד. גם את הספר הזה – הכתוב באופן דומה מאד למה שזכרתי מהספר ההוא של מקנטייר - לא אהבתי ובחלקו הראשון עלתה לא פעם האפשרות לנטוש אותו. אבל הסיפור היה מעניין, למרות הכתיבה המונוטונית, הדוקומנטרית, והמשכתי. אני לא מצטערת – הסיפור של אורסולה ("סוניה" בשבילכם) באמת מדהים ומרתק. אמנם בוויקיפידיה הוא מתומצת לעמוד אחד ומקנטייר כתב על זה ספר של 320 עמודים (כולל מפות וצילומים,אחרית דבר וכו') אבל דמות כה יוצאת דופן מחייבת כתיבה יותר מקיפה מוויקיפידיה וגם מזו של מקנטייר, הענייני והיבשושי.
הוא לא שינה את דעתי על ביוגרפיות או על כתיבה דוקומנטרית. לא נראה לי שאמשיך לקרוא בכיוון. אבל שמחתי להכיר דמות מרתקת, שחיה בזמנים חריגים ועלילותיה היו אפילו יוצאות דופן יחסית לאנשים יוצאי-דופן איתם היא חולקת את הכותרת "מרגלת".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
