תמיד הייתי בקשר טוב עם ההורים שלי. קשר כזה שלא מסתירים סודות, ומדברים, ויותר טוב- מרגישים לגמרי בנוח לדבר.
זאת כנראה אחת הסיבות שמוזר לי לשמוע שבבתים מסוימים,עניין התקשורת בכלל לא תקף.
בבתים מסוימים, ההורה הוא יצור חטטן ופרנואיד במובן הרע של המילה, והילד לא מרגיש בנוח לדבר איתו. או בכלל, להיות איתו.
זאת כנראה אחת הסיבות שילדים רעים הם גם ילדים טובים של ההורים שלהם- ליד ההורים שלהם הם ילדים מקסי

אז זה לקח חודשיים שלמים של חופש גדול וסוף סוף הגיע משלוח של ספרים חדשים לספריית בית הספר, אחרי שבזבזתי את כל הכסף שלי בשבוע הספר ונוער קורא וקניתי ספרים לשרוד את החופש.
בכל מקרה, הספר הזה היה ברשימת הקריאה שלי כבר שנים, ומצאתי אותו בראש הערמה של הספרים החדשים, כאילו הוא מחכה שאני אקח אותו.

אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל האמת,כי הדעה שלי עליו קצת מסובכת, אני אנסה לארגן את זה כמו שצריך בביקורת

אווה דלירה היקרה,
אני מסתכלת בדף של הספר שלך באתר שאני רשומה בו ושמדבר על ספרים, ואני רואה משהו עצוב: נכתבה רק ביקורת אחת לספר שלך (ע"י just a girl שרשמה יפה מאוד) וניקוד לא גבוה. וזה עצוב, כי יותר אנשים צריכים להכיר את הספר שלך ולקרוא אותו. כנראה שאני הביקורת השנייה כאן. נקווה שאחרי יהיו עוד הרבה.

כבר הרבה זמן רציתי לכתוב לך, אבל היו אצלי אורחים ולא היה לי נעים לכתוב לך בזמן שיש לי אורחים. ו

מכירים את ג'ון גרין? ברור שכן. אוהבים אותו? מן הסתם. יש לו כפילה, שהכתיבה שלה גורמת בדיוק לאותן תוצאות. מי זאת? אווה דלירה שמה. היא גרמה לי לקנות הספר, לקרוא כל הלילה, ולעבור רכבת הרים של רגשות. נכון שבהתחלה השוויתי אותה לג'ון גרין? אז שמעריציו יסלחו לי, אבל היא פשוט טובה יותר.

קראתי את הספר דיי מזמן עוד לפניי שנרשמתי לסימניה
זה קצת מביך להודות בזה אבל לפניי הספר הזה לא הכרתי כלכך את איימי וקורט וגניס וברגע שהתחלתי לקרוא התחלתי גם לשמוע והיום איימי וקורט ולפעמים גם גניס הם חלק ענק ממה שאני שומעת .



לפני קריאת הספר לא יצא לי להתמודד עם מוות של בן אדם קרוב ולפני חודש פחות או יותר כשנאלצתי להתמודד עם מצב כזה .
הקשבתי לספר ,כתבתי מכתב, המכתב היה מחורבש ונזרק לפח ר