“**** מצד אחד, הספר הזה תפס אותי מספיק כדי להתחיל אותו (גם אם בפעם השנייה) ולסיים אותו ביומיים. בימים העקרים האלה, בניגוד לזמנים בהם הייתי שותה ספרים לעשרותיהם, זה הישג לא מבוטל. יש בו מתח מתקבל על הדעת, הוא כתוב לא רע, יש בו תיחכום מסויים, מדי פעם אפילו שורה לירית נחמדה, והדמויות אמינות בחלקן אבל קרירות ומעצבנות כהרגלן במותחנים סקנדינביים. בשורה התחתונה, אני מניח שלעת הזאת, גם אם ספר מתח”

“# כשקניתי אותו לא שמתי לב לשני דברים בעלי משמעות. הראשון הוא שהספר הזה הוא חלק שני של סיפור "מבוסס על סיפור אמיתי". לא קראתי את חלקו הראשון אז אין לי מושג האם הוא משמעותי להתחברות לסיפור. הסיפור בסך הכל פשוט ואין קושי לחבר את הפרטים החסרים. לא שמתי לב גם לעובדה ששניים מוגדרים כמחבריו. פרט לספרות עיונית-מדעית, קשה לי להבין איך שני אנשים יכולים לכתוב ספר אחד. כל אחד כותב פרק? כל אחד מתמקד בנושא?”

“קניתי את "שלוש שניות" מאת אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום בשבוע הספר של 2012, כהכנה לשירות מילואים ארוך ברמת הגולן בואך לבנון. זו היתה טעות. אם חשבתי שהספר יסייע לי להעביר שעות ארוכות של שיממון ושעמום בעמדה, הרי שטעיתי ובגדול! קראתי את הספר בשעתיים. לא הצלחתי להניח אותו מן היד לדקה. העלילה המותחת אודות חייו הכפולים של פייט הופמן, בעל חברת אבטחה, בעל עבר מסתורי, נשוי ואב לשניים, הפועל כסוכן בעבור משטרת”

“הסופרלטיבים על כריכת הספר כללו את המלים "אחד המותחנים המושלמים ביותר שקראתי בחיי". האקדמיה של שבדיה העניקה לו את פרס ה"מותחן הטוב ביותר של השנה". היות ומשבדיה ושכנותיה יצאו לאחרונה לא מעט מותחנים משובחים, הרשיתי לעצמי להתרשם מהעובדה הזו, ורכשתי את הספר במיטב כספי. כעת, לאחר שסיימתי אותו, אני רוצה להעניק לו פרס נוסף, קצת פחות מרשים אך לעניות דעתי הרבה יותר מוצדק: 'ספר המתח הכי פחות מותח שקראתי' א”

“**** מצד אחד, הספר הזה תפס אותי מספיק כדי להתחיל אותו (גם אם בפעם השנייה) ולסיים אותו ביומיים. בימים העקרים האלה, בניגוד לזמנים בהם הייתי שותה ספרים לעשרותיהם, זה הישג לא מבוטל. יש בו מתח מתקבל על הדעת, הוא כתוב לא רע, יש בו תיחכום מסויים, מדי פעם אפילו שורה לירית נחמדה, והדמויות אמינות בחלקן אבל קרירות ומעצבנות כהרגלן במותחנים סקנדינביים. בשורה התחתונה, אני מניח שלעת הזאת, גם אם ספר מתח”

“# כשקניתי אותו לא שמתי לב לשני דברים בעלי משמעות. הראשון הוא שהספר הזה הוא חלק שני של סיפור "מבוסס על סיפור אמיתי". לא קראתי את חלקו הראשון אז אין לי מושג האם הוא משמעותי להתחברות לסיפור. הסיפור בסך הכל פשוט ואין קושי לחבר את הפרטים החסרים. לא שמתי לב גם לעובדה ששניים מוגדרים כמחבריו. פרט לספרות עיונית-מדעית, קשה לי להבין איך שני אנשים יכולים לכתוב ספר אחד. כל אחד כותב פרק? כל אחד מתמקד בנושא?”

“קניתי את "שלוש שניות" מאת אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום בשבוע הספר של 2012, כהכנה לשירות מילואים ארוך ברמת הגולן בואך לבנון. זו היתה טעות. אם חשבתי שהספר יסייע לי להעביר שעות ארוכות של שיממון ושעמום בעמדה, הרי שטעיתי ובגדול! קראתי את הספר בשעתיים. לא הצלחתי להניח אותו מן היד לדקה. העלילה המותחת אודות חייו הכפולים של פייט הופמן, בעל חברת אבטחה, בעל עבר מסתורי, נשוי ואב לשניים, הפועל כסוכן בעבור משטרת”

“הסופרלטיבים על כריכת הספר כללו את המלים "אחד המותחנים המושלמים ביותר שקראתי בחיי". האקדמיה של שבדיה העניקה לו את פרס ה"מותחן הטוב ביותר של השנה". היות ומשבדיה ושכנותיה יצאו לאחרונה לא מעט מותחנים משובחים, הרשיתי לעצמי להתרשם מהעובדה הזו, ורכשתי את הספר במיטב כספי. כעת, לאחר שסיימתי אותו, אני רוצה להעניק לו פרס נוסף, קצת פחות מרשים אך לעניות דעתי הרבה יותר מוצדק: 'ספר המתח הכי פחות מותח שקראתי' א”