אפריקה-הלא יפה

שניים מספרייה של <mark>אילת שמיר</mark>, שקראתי היו נפלאים בעיניי, ולכן היה ברור שאקרא, את ספרה, אפריקה בלוז, שיצא לאחרונה.

ספריה הקודמים אותם קראתי, נטל ההוכחה והמיטה שאתה מציע בעצמך, עוסקים באנשים בוגרים, בשנות החמישים לחייהם, שמשהו בחייהם השתבש, והם נאלצים לעשות חשבון נפש נוקב. האם ניתן לתקן חיים שלמים שהשתבשו, שואלת שמיר, ומעניקה לנו תשובה פסימית, כסוג של אמת מפתיעה בכנותה.

יש לשמיר

צניפת הסוס

את ספרה הקודם והנפלא של <mark>אילת שמיר</mark>, נטל ההוכחה, קראתי ומאוד אהבתי. הוא גרם לי לבקש לקרוא ספרים נוספים שלה. אך אף אחד לא הכין אותי לחוויה המופלאה שחוויתי בספרה הנוסף של שמיר, המיטה שאתה מציע בעצמך, עד כדי כך שהתקשיתי לכתוב על היופי הקסום של הספר הזה.

הזמן חלף וכמעט נואשתי, אבל לבסוף אמרתי לעצמי, אתחיל לכתוב ונראה איך הדברים יתקדמו.

הספר הזה כלל לא קל, אין בו שמץ אופטימיות, הוא

מאז שקראתי בצעירות את "בארץ לובונגולו מלך זולו" עם ציוריו הנפלאים של נחום גוטמן שגם כתב, יש לי ענין באפריקה. יבשת מרתקת, ערש האנושות, עושר עצום של תרבויות, נופים, היסטוריה, חיות בר, אלפי שפות מדוברות, אוצר של היסטוריה ומורשת. כן, יש גם סיפורים קשים מאוד מתקופת הקולוניאליזם שהשאירה שם צלקות, סכסוכים ועוני. אמנם לא טיילתי מספיק באפריקה (רק בקניה ובדרום אפריקה), אבל אני מקווה שאזכה לעשות את ההשלמות ה

לחופש נולד

לפני שנים, שמשתי נציג העירייה, בתביעה משפטית נגדה. עמדתי להעיד בפני שופטת מחוזית ידועה ומעוררת יראה. לקראת המשפט, נפגשתי בקפיטריה עם הפרקליטה הצעירה שייצגה את העירייה. בראותה את חששותיי, היא בקשה להדגים לי את שליטתה ברזי מסדרנות בית המשפט, בכך שהיא הפנתה את תשומת ליבי לשולחן בקצה הקפיטריה, בו ישבו מספר גברים, שלבשו חליפות מחויטות, ענדו שעוני רולקס ושוחחו ביניהם בלווי תנועות ידיים נמר

"אתם הקללה שלנו" שאדיה אמרה לבסוף, מהורהרת. רומנו הציץ בה ולא ידע מה לענות (עמ' 212).

נטל ההוכחה הוא ספרה השלישי של <mark>אילת שמיר</mark> שקראתי בשלושת החודשים האחרונים, אחרי אפריקה בלוז ופסנתר בחורף. משני הקודמים נהניתי מאוד וגם ספרה זה לא מאכזב. <mark>אילת שמיר</mark> כותבת על החיים ועל דמויות שסביר להניח שכמותן או תואמות להן, אנו מכירים. הכתיבה משובחת, התיאורים אמינים והסיפור מעלה מדי פעם את הדילמות של החיים.

זהו

לאחר שסיימתי לפני מספר ימים את "אפריקה בלוז" הנפלא, ספרה החדש של <mark>אילת שמיר</mark>, הרגשתי אני חייב לקרוא משהו נוסף מכתביה. הבחירה נפלה על פסנתר בחורף, ספרה הראשון של שמיר משנת 2007, ספר שגם זיכה אותה במועמדות לפרס ספיר.

אתחיל מהסוף ואומר כי מדובר בספר טוב מאוד ושווה קריאה, מאוד שונה מספרים אחרים שקראתי. גדולתה של <mark>אילת שמיר</mark> היא בתיאור הדמויות עליהן היא כותבת. את כל אחת מהדמויות (המרתקות יש לומר) היא מפ

הספר עניין אותי אם כי לא ממש הפתיע. למרות שיכלתי לנחש את הסיבה לדילמה שהוא מעלה לא היה לי מספיק ברור כיצד הגיעו הדברים לאן שהגיעו. נשארתי עם שאלות הבהרה .אולי האשם בקריאה שלי שלא הייתה מספיק קפדנית. העלילה מתארת את עבודתו של עו"ד שעליו להגן על מרשו ומתקשה בשל מעורבות עקב הכרות ארוכת שנים עם הנאשם וגילויים קשים על עברו שמסבכים אותו במעורבות רגשית מכבידה. העלילה מתרחשת בעיר חיפה וסביבתה. ברקע נשמעת

שמואל יריב / כמה מילים על "המיטה שאתה מציע בעצמך"
רומן בחמש מערכות
מאת <mark>אילת שמיר</mark>
ספריה לעם, הוצאת עם עובד

זהו אחד הספרים המיוחדים שהתפרסמו לאחרונה בארץ. מכיוון שהוא כל כך מיוחד, אני משער שקהילת הקוראים תתחלק לשניים. קבוצה אחת תכלול קוראים שלא יאהבו את הספר, ואולי יעדיפו להניחו בצד מבלי שיסיימו אותו, ולעומתם, הקבוצה השנייה תכלול קוראים מלאי התלהבות והערכה לספר הזה, שבהנאה יקראו דפים שלימים פ

רציתי ספר קליל ומה נשמע יותר קליל מ"אפריקה בלוז". לרוב לא קוראת תקצירים כדי להיות תמיד מופתעת, אז הופתעתי בגדול. לא ציפיתי להזיל דמעות כשהיה תיאור על מלחמת ששת הימים ורגע מכונן שבו החיילים שלנו פוגשים מצבים מורכבים מאוד.
כמו חיילים ביריחו שהבטן נדבקה להם לגב וחיכו למשאית אוכל שלא הגיעה כי הייתה תקועה בדרך. הפריצה לסופר שראו בדרך למלא את בטנם הרעבה, ולבנק שראו בדרך כי יש משכנתה וילדים ואישה לבד ב