» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (80):
רמת קריאה 10,
קריאה - ילדים,
הסכסוך הישראלי-ערבי והדו-קיום,
ילדים,
שמאל,
עם איורים ו/או תצלומים ו/או מפות ו/או תווים, תרשימים וטבלאות,
רוצה לקרוא,
המדף שלי,
קראתי ואהבתי,
רוצה לקרוא,
ספרי ילדים שבונים אופי,
רשימה,
היסטוריה כללית והיסטוריה צבאית למכירה,
נוער,
ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה למכירה,
ביוגרפיות וספרי עיון שהילדים אהבו,
מצעד הספרים של משרד החינוך (כיתות ז'-ט'),
נוער,
אוטוביוגרפיה,
תומחר ,
זלי תקרא בהמשך,
ספרים שאני רוצה לקרוא....,
רוצה לקרוא,
רשימה,
ספרי נוער שהייתי שמחה לשאול,
על המדף- נוער,
משה,
ארה"ב,
My children books,
מדע , פסיכולוגיה, היסטוריה, עיון,
ספרים שקראתי,
עמודים בתור,
רשימה,
ספרי נוער,
רוצה לקרוא- לרוב ספרי היסטוריה, ביוגרפיה, מבוסס על סיפור אמיתי,
ספרי ילדים ונוער מומלצים,
ביוגרפיה,
קראתי ב- 2023,
ספורי אהבה ונעורים(שקראתי),
קראתי,
רשימת הספרים שלי,
ספרים שקראתי,
לקרוא ,
ספרים שקראתי,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
לקרוא :),
ספרים שקראתי ,
ספרות מתורגמת לקרוא ,
ספרי ילדים\נוער שקראתי,
קראתי,
רוצה לקרוא,
ספרים שקראתי,
כל הרומנטיקה..,
ספרות ילדים ונוער למכירה,
קראתי ,
לקרוא,
ראשונה,
דו,
ספרים שקראתי,
קראתי,
רשימת קריאה,
רוצה לקרוא,
הודו (הום שאנטי הרה קרישנה טרלהלה דינג דונג),
רשימה,
הודו וציילון,
כללי,
פילוסופיה ומשמעות החיים,
עם הספר,
קראתי,
שווה קריאה /לקריאה עתידית,
סורגים גדרות וקירות,
קראתי ב2022 ,
אלי קריאה,
ספרות טובה,
רוצה לקרוא,
בספרייה העירונית,
סדר על המדף: נוער,
ספרי שואה לילדים,
רשימה,
קראתי :),
עוד ...
|
1.
|
|
ילד הולך ביום קיץ לוהט באטלנטה, העיר שבה נולד ובה נולדו הוריו והוריהם. הוא עובר על פני בריכת שחייה ציבורית, משתוקק לקפוץ למים הקרים אבל אינו יכול – על שער הבריכה כתוב "הכניסה לשחורים אסורה". אם לבריכה אסור, אז אולי אכנס לפארק הציבורי להסתובב בקרוסלה ולהתנדנד בנדנדות החדשות, הוא חושב לעצמו. לא, אי אפשר. בכניסה לפארק כתוב "הכניסה ללבנים בלבד".
הוא צמא, הוא רוצה לקנות בקבוק קולה במזנון, אך לא הורשה להיכנס איליו כי הוא שחור. הוא ממהר לברזייה המיועדת לשחורים, אבל אוף... היא התקלקלה, ומהברזייה המיועדת ללבנים אסור לשתות. אם ישתה ממנה ישלם קנס ואולי אפילו ייאסר. הטיול בעיר שלו הופך לחלום רע. מיוזע ורגוז הוא מחכה לאוטובוס שיחזיר אותו הביתה. האוטובוס מגיע. חציו הקדמי כמעט ריק וחציו האחורי מלא וצפוף. בלית בררה הילד נדחס מאחור. בכיסאות הריקים אסור לו לשבת, הם ללבנים בלבד...
זה לא הוגן! אתם ודאי אומרים בכעס.
"זה לא הוגן!" התמרמר גם מרטין לותר קינג הקטן, שנולד בשנת 1929 במדינה ג'ורג'יה שבארצות הברית לעולם גזעני ומפלה שכזה. "אני אשנה את אמריקה. אני אהפוך אותה למקום שבו כל בני-האדם, שחורים ולבנים, יחיו בשוויון מלא". אמר ועשה.
מרטין לותר קינג נהיה למנהיג ההמונים במאבק באפליה ובגזענות. הוא האמין במאבק בלתי-אלים ולכן סחף אחריו גם לבנים רבים. במשך חייו הקצרים והסוערים זכה לראות את חוקי הגזענות קורסים זה אחר זה ואת חזונו הופך למציאות....
|
2.
|
|
אלה בטוחה שהערב במסיבה יקרה סוף-סוף משהו בינה ובין איתן שבו היא מאוהבת. היא מבקשת מיֶרוס, חברתה הטובה, לקלוע לה מאה צמות לכבוד האירוע. פיגוע רצחני משבש את תוכניותיה. אלה החייכנית והחברותית נעשית שתקנית ומסוגרת. עולמה הופך זר ומאיים. עם המציאות החדשה היא תצטרך להתמודד איכשהו. היא נעזרת באיתן ובמאהֵר, נער ערבי שאותו היא פוגשת בבית-החולים. "תכתבי על זה", אומרת לה העובדת הסוציאלית שמטפלת בה, ואלה מגלה שגם כתיבה יכולה לרפא. ...
|
3.
|
|
הרכבת חלפה על פני שדות כותנה אין-סופיים והאטה את מהירותה ככל שהתקרבה לתחנה. מהטמה גנדי הביט בריכוז מבעד לחלון הרכבת בילדה הודית שעבדה בשדה. "היא נראית עצובה, היא בוודאי עייפה ורעבה," חשב ונאנח, "אך אם תפסיק לעבוד, יכה אותה המשגיח בחוזקה".
הרכבת עצרה בתחנה, וגנדי ירד ממנה.
כל בני הכפר הזדקפו ורצו לתחנת הרכבת. המשגיח ניסה לעצור אותם, אך הוא לא יכול להכות מאות אנשים. הילדה נדחקה בין ההמונים והגיעה לרציף. היא הביטה בגנדי, האיש הנמוך והצנום העטוי אריג לבן. "זה מהטמה גנדי, האבא של כולנו," עבר רחש נרגש בקהל.
גנדי, ששבועות ארוכים נסע מכפר לכפר ומעיר לעיר, אמר לילדה ולכל אלפי ההודים שהתכנסו בתחנה: "הכותנה שאתם קוטפים שייכת לכם! הבריטים גוזלים אותה מכם! אם אתם רוצים לאכול לשובע, אם אתם רוצים שילדיכם ילמדו קרוא וכתוב ויהיו בריאים ומאושרים, עליכם לעשות מעשה קטן אחד בלבד: הערב, כשתחזרו לבתיכם, תתחילו לטוות חוט כותנה, ומחר תמשיכו לטוות אותו וכך גם מחרתיים וכן הלאה. בעוד חודש תוכלו לארוג לכם בגד וללבוש אותו. כשכולנו, ארבע מאות מיליון הודים, נארוג לעצמנו בגדים מהכותנה שלנו – יעזבו הבריטים את הודו ויניחו לנו ליהנות מאוצרות הטבע של ארצנו."
נשמע מוזר, אבל כך היה. הודו קיבלה את עצמאותה מבריטניה בזכות המנהיג ההודי מהטמה גנדי, שחשב אחרת מכל המנהיגים שקדמו לו.
מהטמה גנדי היה ועודנו מנהיג מעורר השראה. מנהיגים רבים כמו מרטין לותר קינג בארצות הברית ונלסון מנדלה בדרום אפריקה הושפעו מדרכו ; הם נאבקו בנחישות וללא אלימות באי-הצדק....
|
5.
|
|
ואנגרי יצאה בריצה מבית הבוץ. האבנים הכאיבו לכפות רגליה היחפות, אבל היא התעלמה מהכאב. "איפה הנחל שלי?" זעקה כשהגיעה למקום שהתפתל בו רק לפני חמש שנים הנחל. "איפה העצים שלי? איפה המעיין שלי? אמא, מה קרה פה בקניה? עזבתי ארץ ירוקה וחזרתי למדבר?"
"הנחל התייבש בתי. גם המעיין." ענתה אמהּ בקול חנוק מדמעות. "אנשים רודפי בצע כרתו את כל העצים שלנו, והם ממשיכים וכורתים יערות שלמים. בגללם קניה הופכת למדבר, לילדים אין אוכל מזין לאכול ומים צלולים לשתות."
"אמא, אני מבטיחה לך שאני אחזיר את הנחלים, את המעיינות ואת הצבע הירוק לקניה."ניגבה ואנגרי את הדמעה שגלשה על לחיה של אמהּ. "אני לא יודעת איך, אבל אני נשבעת לך שאעשה זאת!"
...
|
6.
|
|
שוב ושוב מחליפה נטע ערים, בתים ובתי-ספר ותמיד בוחרת להיות לבד. ממילא תעבור דירה בסוף השנה, אז למה להתיידד? אבל בירושלים היא מגלה את הקרקס היהודי-ערבי ומרגישה ששם היא רוצה להישאר. נטע הגבוהה, החזקה והגמישה מקדישה את רוב זמנה לאימונים ונעשית עד מהרה כוכבת הקרקס.
כשהיא מבקרת בביתה של אבתיסאם, חברתה לקרקס, ומכירה את אחיה שאפיק, מתגלה לה עולם חדש במרחק הליכה מביתה. נטע מוצאת את עצמה במציאות מסחררת שדורשת ממנה להטוטנות מסובכת עוד יותר מזו של הקרקס....
|
7.
|
|
בשנת 1620 הגיעה ספינת העבדים הראשונה לחופי אמריקה ומאז, במשך כמאתיים חמישים שנה, התנפלו ציידי עבדים על כפרים אפריקאים. הם חטפו גברים, נשים, ילדות וילדים, כלאו אותם בספינות עבדים והשיטו אותם מאפריקה לאמריקה. שליש מהחטופים מתו בדרך
ואת גופותיהם זרקו לים. אפריקאיות ואפריקאים נמכרו בשווקים כאילו היו סחורה ולא בני אדם. אמריקאים קנו אותם, העבידו אותם בפרך והתאכזרו אליהם. המעבידים הפרידו משפחות כרצונם. ילדים אפריקאים נלקחו מאמהותיהם ונמכרו למרבה במחיר. מיליוני בני אדם לבנים האמינו שהאפריקאים השחורים נחותים מהם ולכן ראוי שיהיו עבדים. הם האמינו שכך האל ברא את העולם.הם לא הבינו או לא רצו להבין שהאפריקאים הם בני אדם בדיוק כמותם.
האם אפשר לשנות עולם אכזרי כזה?
כן! אשה אחת הצליחה!
הרייט ביצ’ר סטאו כתבה ספר שטלטל ושינה את העולם כולו.
בשנת 1862 , בעיצומה של מלחמת האזרחים בארצות הברית, פגשה הרייט את הנשיא אברהם לינקולן בבית הלבן. הרייט באה לשכנע את הנשיא שיאסור על העבדוּת וישחרר לחופשי את כל העבדים.
“את האשה הקטנה שספרהּ גרם למלחמה כל כך גדולה?” שאל הנשיא, לחץ את ידה והושיב אותה לצדו.
“אני מסכים איתך,” אמר, “המלחמה בין הצפון לדרום תיזכר בהיסטוריה כמלחמה נגד העבדוּת, ולספר שכתבת יש חלק חשוב בניצחון הצדק על העוול.”
מדבריה: “עלינו לעמוד לצד החלשים כנגד החזקים, כפי שהטובות והטובים יותר נהגו מאז ומעולם.”
הרייט ביצ’ר סטאו (1896-1811)
תמר ורטה זהבי נולדה וגרה בירושלים. ספרה הראשון – רים הילדה מעין חוד (1999 ) נכתב בשיתוף עם עבדאלסלם יונס בערבית ובעברית. הספר זיכה את הכותבים בפרס מרתה לעידוד הסובלנות בירושלים.
כל ספריה נוגעים בסוגיות חברתיות ופוליטיות.
הרומנים לנוער: לפחד יש ריח, שרוטה, וסלטה לאחור עוסקים ביחסים בין ערבים ליהודים באזורנו.
סדרת סיפורי החיים של מנהיגות ומנהיגים שנאבקו למען צדק חברתי:
מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי, ונגארי מטאי, נלסון מנדלה והרייט ביצ’ר סטאו נותנת השראה לקוראות ולקוראים להיות גם הם למנהיגים חברתיים.
סיפור חייו של נלסון מנדלה זכה בעיטור אנדרסן לשנת 2016. את ספר הילדים מולו וצגאי כתבה תמר עם פליטים אפריקאים ועם חברתה רונית רוזנטל....
|
8.
|
|
"הזמרים, הזמרות והלהקות המפורסמות ביותר בעולם ישירו לכבוד יום ההולדת שלך." אמר מנהל הכלא לאסיר עולם נלסון מנדלה. "הקונצרט ישודר בתחנות הטלוויזיה בשישים ושבע מדינות. אתה מאמין? יותר מחצי מיליארד בני אדם יקראו לשחרורך מהכלא! מובן שהטלוויזיה של דרום אפריקה לא תשדר את הקונצרט. עבורנו, אתה עדיין האויב."
"ובעיניך, אני אויב?" הפתיע מנדלה את מנהל הכלא בשאלה ישירה.
"תשמע," אמר בהיסוס מנהל הכלא, "כשאתה מכיר מישהו - הוא מפסיק להיות האויב שלך."
"עכשיו אתה מבין למה המצאתם עשרות חוקים כדי להפריד בינינו?" שאל מנדלה והֵישיר מבט אל מנהל הכלא, ומיד ענה: "הפרדתם בין שחורים ללבנים כי פחדתם לגלות שאנחנו בני אדם בדיוק כמוכם!"
נלסון מנדלה נאבק כל חיו למען שוויון בין המיעוט הלבן השולט לרוב השחור הנשלט. בגלל דעותיו אלו נשפט למאסר עולם וישב בכלא עשרים ושבע שנים. העולם כולו עמד לצדו עד יום שחרורו! כששוחרר מהכלא בוטלו כל החוקים המפלים לרעה את השחורים, ומנדלה נבחר לנשיאהּ של דרום אפריקה. נשיא אהוב של לבנים ושחורים כאחד....
|
9.
|
|
בסיפור פיוטי ומרגש להפליא, חדור אהבה ותמימות, אנו מתודעים אל עולמו של יוסף, ילד חולמני ממחנה הפליטים דהישה, שרוצה כל כך שיהיו לו אופנים, כמו בפרסומות. ספר יחודי, שיש בו כדי להביא לקרוב לבבות בין ילדים ערבים ליהודים, ואולי גם לקרוב השלום. הספר מלווה בתצלומיו של הצלם מיקי קרצמן, המציג את עבודותיו בתערוכות בארץ ובעולם. ד"ר תמר ורטה - זהבי ועבדאלסלאם יונס מנחים יחד שנים רבות מפגשים של מחנכים ותלמידים ערבים ויהודים. "החלום של יוסף" הוא ספרם השני ,קדם לו "רים הילדה מעין - חוד" (הוצאת הקיבוץ המאוחד)....
|
10.
|
|
שהבחנו בשלט " מזנון גוש קטיף" פסק הגשם. מחשבה קפצה לי לראש - מה, גם הגשם מפחד לרדת בגוש קטיף?
"אני לא מבין," אמרתי לאבא כשהתקרבנו למחסום, "למה אנחנו לא נוסעים למקומות רגילים, כמו המשפחה של דניאל? למה אנחנו לא נוסעים לכינרת או לאילת?" אבא צחק והתחיל לענות לי, אבל האוזניים שלי נסתמו מפחד כי מאחורי קוביית הבטון הגדולה שעליה היה כתוב " אני אוהב אותך תרצה" ראיתי את השער של אחותי מתנפנף ברוח. היה לי ברור שהיא שם עם החייל שלה. כשאבא עצר במחסום ושאל עם מישהו רוצה טרמפ לכיוון ירושלים ראיתי לשנייה את הפנים שלה מציצות מעל קובייה גדולה ומיד נעלמות.
שנת 2005 הייתה שנה סוערת לכולם, בייחוד לנריה.
...
|
11.
|
|
מבוסס על סיפורם האמיתי של ארבעה פליטים מאריתראה וסודן
לַתְּאוֹמִים מוּלוּ וְצָגַאי יֵשׁ שִׁקּוּי אֹמֶץ. יֵשׁ לָהֶם גַּם עֶצֶם נֶגֶד חַיּוֹת טֶרֶף, אֶבֶן נֶגֶד אוֹיְבִים וְזֶרַע נֶגֶד גַּעְגּוּעִים,
בְּכָל אֵלּוּ צִיְּדָה אוֹתָם אִמָּא לִפְנֵי שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתָם מֵהַכְּפָר שֶׁלָּהֶם - שֶׁעָלָה בָּאֵשׁ - לְמַסָּע שֶׁיַּצִּיל אֶת חַיֵּיהֶם.
בַּדֶּרֶךְ אוֹרְבוֹת לָהֶם סַכָּנוֹת רַבּוֹת: אֲרָיוֹת, צְבוֹעִים וְלֵילוֹת חֲשׁוּכִים. הַאִם יַצְלִיחוּ מוּלוּ וְצָגַאי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּכְשׁוֹלִים וּלְהַגִּיעַ לִמְקוֹם מִבְטַחִים?
הַסּוֹפֶרֶת תָּמָר וֵרֵטֶה-זֶהָבִי וְהָעוֹרֶכֶת רוֹנִית רוֹזֶנְטַל נִפְגְּשׁוּ עִם פְּלִיטִים מֵאַפְרִיקָה וְשָׁמְעוּ מֵהֶם סִפּוּרִים עַל יַלְדוּתָם וְעַל מַסָּעָם הַמְּפָרֵךְ.
הַצַּיֶּרֶת סִילְבְיָה כַּבִּיבּ הִצְטָרְפָה לַמִּפְגָּשִׁים, וְכָךְ נוֹלַד סֵפֶר הַיְּלָדִים הַזֶּה.
מוּלוּ וְצָגַאי הֵם שְׁנַיִם מִבֵּין כַּ-50 מִילְיוֹן פְּלִיטִים בָּעוֹלָם. לְכָל אֶחָד וְאַחַת סִפּוּר אִישִׁי מִשֶּׁלּוֹ,
וּלְכֻלָּם סִפּוּר מְשֻׁתָּף - הֵם בָּרְחוּ מֵאַרְצָם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּיהֶם, וְהֵם מְנַסִּים לִשְׂרֹד בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת וּמְקַוִּים שֶׁיּוֹם אֶחָד יוּכְלוּ לָשׁוּב לְמוֹלַדְתָּם....
|
12.
|
|
בחורף 1939 פוגש קונסול יפן בקובנה, צ'יאוּנֶה סוּגִיהארָה את סוֹלי, ילד יהודי חביב. בתמימותו, מזמין סולי את הקונסול לחגוג את חג החנוכה עם משפחתו והקונסול מקבל את ההזמנה. כך התחילה ידידות חמה בין הקונסול סוּגִיהארָה לבין סולי ומשפחתו.
בינתיים גרמניה הנאצית כובשת מדינה אחר מדינה. אלפי פליטים יהודים בורחים למדינה הקטנה - ליטא, אך לכולם ברור שבקרוב הנאצים יכבשו גם אותה. הפליטים מבינים שהדרך היחידה להינצל היא דרך יפן אך ממשלת יפן מסרבת להעניק להם אשרות כניסה.
סוּגִיהארָה שכל חייו ציית לחוקי מדינתו לא ישן בלילות – כיצד ינהג? אם יציית לממשלתו יישלחו אלפי היהודים אל מותם, ואם ינהג כצו לבו, יחתום על האשרות ויציל את חיי הפליטים, יסכן את עצמו ואת משפחתו. סוּגִיהארָה, בתמיכתה של אשתו החליט להציל את הפליטים היהודים.
לימים, כשנשאל מדוע נהג כך אמר: “חשבתי לעצמי – אינני יכול לתת לבני-האדם הללו למות. יהא העונש שאקבל אשר יהא, עליי לפעול על פי צו מצפוני.”
וכך הצליח אדם אחד, שסירב לציית לפקודות ממשלתו, להציל אלפי נפשות.
צ'יאוּנֶה סוּגִיהארָה (1986-1900), חסיד אומות העולם
השנה 1940 . מאות פליטים יהודים מתגודדים מחוץ לקונסוליית יפן בקובנה שבליטא. סכנת גירוש ומוות מידי הנאצים מרחפת מעל ראשיהם, והם מתחננים לקבל אשרת מעבר (ויזה) ליפן. ממשלת יפן מסרבת להעניק להם אשרות, ומורה לקונסול שלה לציית להוראה.
סוּגִיהארָה מסרב לציית לממשלתו.
הוא מנפיק אלפי אשרות כניסה ליפן ומציל את חייהם של אלפי פליטים יהודים.
תמר ורטה זהבי נולדה וגרה בירושלים.
כל ספריה נוגעים בסוגיות חברתיות ופוליטיות....
|
13.
|
|
לקרוע אב מילדיו ואשתו ולמכור אותו בשוק כאילו היה חפץ? להצליף בו כדי שיעבוד בפרך בשדות הכותנה מבלי שיורשה להוציא מילה מפיו? להעניש אותו כי עזר לאשה חולה? - מה הביא את האמריקאים להתנהג כך לבני אדם?
דורות של אמריקאים חונכו לראות באפריקאים ‘יצורים’ שאינם בני אדם כמותם, ולכן מותר היה לדעתם לנצל אותם באכזריות רבה. סיפורו המצמרר של הדוד תום מתאר את הגזענות הקיצונית של האמריקאים במאה ה - 19 , מנקודת מבטו של עבד ‘שחור’. תום, העבד אציל הנפש שאי אפשר שלא לאהוב אותו, מתנגד לעבדוּת בדרכו האנושית. על אף העונשים הצפויים לו הוא עוזר לחברותיו השפחות לברוח אל החופש, מטפל ותומך בשפחות חולות, מסרב להלשין לאדון ‘הלבן’ על עבדים אחרים ולוּ גם במחיר חייו.
מי שקורא את סיפורו של הדוד תום, לא ישכח אותו לעולם.
“הבקתה של הדוד תום”, ספרה המקורי של הרייט ביצ’ר סטאו, שיצא לאור בשנת 1852 , הוא ספר ארוך, עמוס בתיאורים ועלילות משנה. לכן הרשיתי לעצמי לקצר אותו ולכתוב אותו מחדש מפיו של הדוד תום.
הרייט ביצ’ר סטאו הייתה אשה ‘לבנה’, ענייה למדי ואם למשפחה ברוכת ילדים, שנאבקה באומץ לב בתופעת העבדוּת.
באמצעות ספרה היא הציבה מראה מחרידה בפני התומכים בעבדוּת ובפני הגזענים. “כך אתם נראים!” הטיחה בהם. “איבדתם כל צלם אנוש. מתי תבינו שהעבדים והשפחות הם בני אדם כמוכם?!” למרבה הפלא ספרה הפך בן לילה לרב-מכר באמריקה ותרם רבות להוצאת העבדוּת אל מחוץ לחוק.
תמר ורטה זהבי
תמר ורטה זהבי נולדה וגרה בירושלים. ספרה הראשון – רים הילדה מעין חוד (1999 ) נכתב בשיתוף עם עבדאלסלם יונס בערבית ובעברית. הספר זיכה את הכותבים בפרס מרתה לעידוד הסובלנות בירושלים.
כל ספריה נוגעים בסוגיות חברתיות ופוליטיות.
הרומנים לנוער: לפחד יש ריח, שרוטה, וסלטה לאחור עוסקים ביחסים בין ערבים ליהודים באזורנו.
סדרת סיפורי החיים של מנהיגות ומנהיגים שנאבקו למען צדק חברתי:
מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי, ונגארי מטאי, נלסון מנדלה והרייט ביצ’ר סטאו נותנת השראה לקוראות ולקוראים להיות גם הם למנהיגים חברתיים.
סיפור חייו של נלסון מנדלה זכה בעיטור אנדרסן לשנת 2016. את ספר הילדים מולו וצגאי כתבה תמר עם פליטים אפריקאים ועם חברתה רונית רוזנטל.
...
|
14.
|
|
רק אתמול שוחרר ראובן אברג'ל בן העשר ממעצר. שוטרים שוב האשימו אותו בגניבה. בגלל הקור העז והרעב בקושי ישן בלילה, והבוקר עליו לעזור לאימו לכבס את המצעים של משפחה עשירה ברחביה. אימו אומרת שככה נקבע בשמים, וראובן חושב שכך קבעו בני האדם.
כחמש–עשרה שנה מאוחר יותר ראובן וחבריו משכונת מוסררה מקימים את תנועת הפנתרים השחורים. הם זועקים את כאבם של יושבי שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח ותובעים מהממשלה לדאוג לדיור הולם, חינוך איכותי ועבודה מכַבדת לכולם! להפגנות הסוערות של הפנתרים השחורים מצטרפים אלפי ישראלים, בעוד השלטון בישראל מחפש כל דרך לדכא את ההתקוממות.
ראובן אברג'ל שותף עד היום כמעט לכל המאבקים החברתיים בישראל. הוא ניצל את ניסיון חייו כילד בסיכון ובמשך שנים רבות עבד כמדריך חבורות רחוב והציל ילדות וילדים שהידרדרו לסמים ולפשע. עם רבים מהם הוא בקשר עד היום - הם חבים לו את חייהם.
תמר ורטה–זהבי כותבת לנוער מתוך תודעה חברתית עמוקה, ומציגה בספריה סיפורי חיים של לוחמי צדק. פנתר שחור, פרי עטה, מתאר פרק חשוב ומרתק בקורות החברה הישראלית, פרק שהדיו נמשכים עד היום.
***
השנה 1948. ראובן אברג'ל בן החמש ומשפחתו עוזבים בסתר את ביתם בעיר רבאט שבמרוקו ומתחילים במסע מפרך לארץ ישראל. כעבור שנתיים יישלחו למעברה וממנה לשכונת מוסררה שבירושלים. לילדי השכונה היה אמנם זמן רב לשחק בחוץ אך הם גדלים בעוני ובמצוקה קשים מאוד. בשנת 1971 ראובן וכמה מחבריו מחליטים לצאת למאבק בקיפוח ובאפליה. הם מכנים עצמם הפנתרים השחורים ומנהיגים מחאה חברתית השוטפת את הארץ. סיפורו של ראובן הוא סיפור התבגרותו של ילד נבון, אוהב ספר שצומח להיות מנהיג חברתי ולוחם צדק, אך גם סיפורם של רבים מבני דורו.
גם היום חיים בישראל בעוני כמיליון ילדות וילדים. המאבק לשוויון חברתי לא הסתיים.
...
|
15.
|
|
היא המשיכה להסתכל עלי בעיניים קצת מכווצות, כאילו שמש מסנוורת נדבקה לנו לתקרה במקום הניאון. החיוך שלה נהיה עם יותר בוז, בלי שום אהבה אלי.
התפצלחתי על הרצפה.
רוזי כועסת. היא כועסת על האנשים סביבה שלא מבינים אותה; על המחלה שפקדה את אִמה; על אחיה מוריס ששינה את שמו למור, התגייס, והשאיר אותה להתמודד לבד עם הכול; על מיכאלה התחמנית שרוצה להיות כוכבת בכל מחיר; על מיש, הבחור שהיא מאוהבת בו והוא רק לועס ויורק אותה, שוב ושוב, ויותר מכול – כי היא לא זוכה להכרה על השירים המבריקים שהיא כותבת להרכב צעיר ומבטיח.
מפגש מקרי מוציא אותה מירושלים אל מקום קרוב כל כך אבל רחוק מהמציאות שלה – אל חברון. היא מתחברת עם אמונה היהודייה ועם סנא הפלסטינית, ומתוודעת אל אזור רווי בשנאה ובכעס. ממש כמו נפשה שלה.
בעלילה דרמטית מותחת ומרגשת, ובשפה עכשווית ופיוטית גם יחד, מתארת תמר ורטה זהבי את מסעה יוצא הדופן של רוזי; מסע שיוביל אותה לגלות מה הוא באמת השיר שלה.
השיר של רוזי הוא רומן הנעורים הרביעי בסדרת פרא לספרות מקור עכשווית, המביאה לקוראות ולקוראים קולות חדשים ולא שגרתיים.
תמר ורטה זהבי - סופרת לילדים ולנוער, מרצה לחינוך ופעילה חברתית, זוכת עיטור אנדרסן. בספריה היא מרבה לעסוק בסוגיות פוליטיות, חברתיות והומניסטיות – בישראל, ובהיסטוריה האנושית בכלל. השיר של רוזי הוא ספרה השלושה-עשר....
|
16.
|
|
כשרק הגעתי לפריז לואיז אמרה לי שכדי שבחורה כמוני תשרוד בעיר הזאת אני צריכה להקרין ביטחון. אחרי הנאומים לואיז הדגימה לי איך היא מכניסה שתי ידיים לכיסים האחוריים של הג'ינס ומתקדמת בקצב אחיד ובקו ישר. איך היא לא סוטה מהמסלול.
ללכת באמצע המסדרון של המטרו בקצב מתון אני מצליחה לפעמים, אבל להפסיק לדבר עם עצמי אני לא מסוגלת. כשאני מדברת עם עצמי אני בעצם מדברת עם אמא שלי.
מרים מגיעה מירושלים לגור עם דודיה בפריז לאחר שאמה מתה. בת דודתה מלמדת אותה כל מה שצריך כדי לשרוד, אבל אפילו היא לא יכולה למנוע ממנה להתאהב בבחור עם העיניים הממגנטות, זה שאסור לה לאהוב.
מרים, נערה אופנתית וקשוחה שהחיים הדיחו אותה לשוליים, נרתעת ומוקסמת גם יחד מפריז "האחרת" - פריז של השיכונים, של החיים האמיתיים; העיר שבה מהגרים מכל העולם מתמודדים עם חיים מאתגרים. הכישרון שלה לעיצוב אופנה עשוי להוביל אותה לעתיד מזהיר, אבל כשסודות איומים נחשפים, הכול עלול להתרסק.
בסיפור התבגרות קורע לב נפרש לפנינו דיוקן של כאב, בושה, אובדן, וגם ביטוי של יופי חבוי, של חלומות שעשויים להתגשם. סיפור שמכיר בחשיבותן של עצמאות וחירות מכל סוג שהוא, וגם בהשפעתם של גבולות ומגבלות בחיינו – לא משנה מאין באנו והיכן אנחנו נמצאים.
תמר ורטה זהבי כתבה קרוב לעשרים ספרים לילדים ולנוער, מרצה לחינוך ופעילה חברתית, כלת עיטור אנדרסן. ספרה הקודם בסדרת פרא, השיר של רוזי, זכה בפרס שרת התרבות על שם דבורה עומר. דיאבּוֹלוֹ מנטה הוא הספר התשיעי שנבחר לסדרת פרא לספרות מקור עכשווית, המביאה לקוראות ולקוראים קולות חדשים ולא שגרתיים....
|
17.
|
|
מוּלוּ עָמְדָה בַּפִּנָּה. הִיא הִבִּיטָה עַל הַקִּיר הַמֻּכְתָּם בִּכְתָמִים שֶׁנִּרְאוּ לָהּ כְּמַפַּת הָעוֹלָם, וּבְלִבָּהּ הוֹדְתָה לַמּוֹרֶה שֶׁהֶעֱנִיק לָהּ כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל שֶׁקֶט שֶׁבָּהֶן תּוּכַל לַחְשֹׁב עַל הֶמְשֵׁךְ תָּכְנִית הַבְּרִיחָה שֶׁלָּהּ. כְּשֶׁכָּל הַיְּלָדִים יָצְאוּ מֵהַכִּתָּה, הִיא לָחֲשָׁה לְצָגַאי, "מָחָר כְּבָר לֹא נִהְיֶה כָּאן."
הַתְּאוֹמִים מוּלוּ וְצָגַאי בָּרְחוּ מֵהַקְּרָבוֹת בַּכְּפָר שֶׁלָּהֶם בְּאַפְרִיקָה, וְעַכְשָׁו הֵם גָּרִים אֵצֶל קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה בְּלִי לָדַעַת מָה קָרָה לְהוֹרֵיהֶם. מוּלוּ מְשַׁכְנַעַת אֶת צָגַאי לָצֵאת לְמַסָּע מְסֻכָּן אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם כְּדֵי לִמְצֹא אֶת אַבָּא וְאִמָּא, וְהִיא תַּעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁגַּם תָּכְנִית שֶׁנִּרְקֶמֶת בְּדִמְיוֹנָהּ שֶׁל יַלְדָּה, יְכוֹלָה לְהִתְמַמֵּשׁ.
הַסּוֹפֶרֶת תָּמָר וֵרֵטֶה־זֶהָבִי וְהַמְּאַיֶּרֶת סִילְבְיָה כַּבִּיבּ מַמְשִׁיכוֹת לְסַפֵּר אֶת קוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל מוּלוּ וְצָגַאי, הַמְּבֻסָּסִים עַל סִפּוּרֵי הַבְּרִיחָה שֶׁל פְּלִיטִים מֵאֵרִיתְרֵאָה. הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן עֻבַּד לַתֵּאַטְרוֹן וְיָצַר אֶת הַקַּרְקַע לְאֵינְסְפוֹר מִפְגָּשִׁים בֵּין יְלָדִים יִשְׂרְאֵלִים לִמְבַקְּשֵׁי מִקְלָט. הַסֵּפֶר נִמְכַּר בְּאַלְפֵי עֳתָקִים, וְהַכְנָסוֹתָיו סִיְּעוּ לִפְלִיטִים רַבִּים הַמְּיַחֲלִים לַחְזֹר בְּשָׁלוֹם לְאַרְצוֹתֵיהֶם.
"לַקְּרִיאָה בַּסֵּפֶר פּוֹטֶנְצְיָאל שֶׁל הַעֲצָמָה עֶרְכִּית; בְּכוֹחָהּ לַהֲפֹךְ פְּלִיטִים שְׁקוּפִים־אִלְּמִים לִבְנֵי אָדָם." נִירָה לֵוִין, דַּףדַּף
"כָּתוּב בְּאֹפֶן חַי וַחֲוָיָתִי, מִנְּקֻדַּת מַבָּט אֱנוֹשִׁית־יַלְדִּית." טַלִּי כּוֹכָבִי, הַפִּנְקָס...
|
|