ביקורת ספרותית על מוּלוּ וְצָגַאי מאת תמר ורטה-זהבי
ספר טוב

---

הסופרת תמר ורטה-זהבי והעורכת רונית רוזנטל נפגשו עם פליטים מאפריקה ושמעו מהם סיפורים על ילדותם ועל המסע המפרך שלהם בדרכים. שמותיהם של ארבעה מהפליטים שהספר מבוסס על סיפוריהם מופיעים על הכריכה, ובשיחה שהייתה לי בשבוע הספר עם המחברות שמעתי כי כמה מהם גורשו בינתיים למתקן הכליאה חולות (אפשר לקרוא עוד על שיעורי העברית שבהם נולד הפרויקט בעמ’ 31-30. לדבריהן, ההכנסות ממכירת הספר יוקדשו לצורכי הפליטים).

זהו סיפורם של אח ואחות בשם מולו וצגאי. בתחילת הסיפור הם נאלצים לברוח מהכפר שלהם שעולה באש, ובהמשך הוריהם שולחים אותם למצוא לבדם את מחנה הפליטים אשר מעבר לגבול, כדי להציל את חייהם. האב נשאר להגן על הכפר, והאם נשארת לטפל בסבא הזקן שכבר אינו מסוגל לצאת למסע. כצידה לדרך הם מעניקים להם מתנות קטנות, שיעזרו להם בהמשך.

הילדים מתמודדים עם סכנות ועם פחדים, ובעיקר מתנהגים כמו שכל ילד בלי אבא ואמא היה מתנהג. נקודת המבט הילדית מצליחה להתגבר על הסטיגמות הרווחות, ולהציג בפנינו סיפור אנושי אוניברסלי. בניגוד לסיסמא המופרכת של משרד החינוך, האחר הוא לא אני. האחר הוא אחר – אבל יש לו “אני” משלו. יש לו קול ייחודי, ובהחלט כדאי שנאפשר לילדים שלנו לשמוע אותו. האיורים הצבעוניים של סילביה כביב עושים לכל זה שירות מצוין.
(עוד ביקורות שלי במועדון הקוראות של סלונה: http://saloona.co.il/anatshapiraspace/?cat=6804)

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על מוּלוּ וְצָגַאי