"לַתְּאוֹמִים מוּלוּ וְצָגַאי יֵשׁ שִׁקּוּי אֹמֶץ. יֵשׁ לָהֶם גַּם עֶצֶם נֶגֶד חַיּוֹת טֶרֶף, אֶבֶן נֶגֶד אוֹיְבִים וְזֶרַע נֶגֶד גַּעְגּוּעִים,
בְּכָל אֵלּוּ צִיְּדָה אוֹתָם אִמָּא לִפְנֵי שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתָם מֵהַכְּפָר שֶׁלָּהֶם - שֶׁעָלָה בָּאֵשׁ - לְמַסָּע שֶׁיַּצִּיל אֶת חַיֵּיהֶם."
טוב, נתחיל בזה שהרעיון הכללי של הספר ממש טוב. באמת.
הבעיה היא שעד מהרה הספר מתחיל להיות קצת יותר מדי מוזר ובלתי אמין.
אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים על יהודי אתיופיה, זה באמת מיוחד, והספר הזה נגע במוסגים שונים ומיוחדים על השתלבות בקהילה שונה, במקום שונה. אבל בכל זאת היה אפשר לחשוב אך פחות ממציאים ויותר מספרים על האמת לאמיתה, כי הרי הסיפור הזה מבוסס אמתי, ואני פחות נוהגת להתחבר לספרים שמבוססים על אמת ויש בהם כל מני המצאות משונות. לדעתי זה לא היה כל כך מתאים וקשור לאווירת הספר.
אבל בכל זאת באמת שכדאי לנסות, אולי תהינו הכי הרבה לקרוא כזה ספר בגיל 7, אולי אפילו 6.
אבל אפשר להיות גם מאוד ביקורתיים לגבי הספר הזה.
אני יכולה לסכם אותו כמותח אבל מוזר.
