שהבחנו בשלט " מזנון גוש קטיף" פסק הגשם. מחשבה קפצה לי לראש - מה, גם הגשם מפחד לרדת בגוש קטיף?

"אני לא מבין," אמרתי לאבא כשהתקרבנו למחסום, "למה אנחנו לא נוסעים למקומות רגילים, כמו המשפחה של דניאל? למה אנחנו לא נוסעים לכינרת או לאילת?" אבא צחק והתחיל לענות לי, אבל האוזניים שלי נסתמו מפחד כי מאחורי קוביית הבטון הגדולה שעליה היה כתוב " אני אוהב אותך תרצה" ראיתי את השער של אחותי מתנפנף ברוח. היה לי ברור שהיא שם עם החייל שלה. כשאבא עצר במחסום ושאל עם מישהו רוצה טרמפ לכיוון ירושלים ראיתי לשנייה את הפנים שלה מציצות מעל קובייה גדולה ומיד נעלמות.

שנת 2005 הייתה שנה סוערת לכולם, בייחוד לנריה.

תמר ורטה-זהבי

תמר וֶרֶטֶה-זהבי נולדה בירושלים ב-1959. זמן רב גרה בפריז, שם כתבה עבודת דוקטורט על התפתחות דימויים פוליטיים אצל ילדים. היא מרצה על חינוך לגיל הרך במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין ומנחה קבוצות דיאלוג בין יהודים לערבים, צעירים ומבוגרים. ספרה הראשון זיכה אותה בפרס מרתה לעידוד הסובלנות בי... המשך לקרוא

שם הספר
החלום של יוסף
רים הילדה מעין-חוד
מנדלה - סיפור חייו של נלסון מנדלה
מרטין - סיפורו של מרטין לותר קינג
שרוטה