“**** מאז שחר ימי האנושות, בני האדם ציפו תמיד שהנה, עוד מעט, אוטוטו, כמה שנים אולי, משהו יקרה. קטסטרופה, אפוקליפסה, גוג ומגוג, ביאת המשיח. סוף העולם. מחוסר יכולתנו להכיל אקראיות או שרירותיות, אנחנו נוהגים לחבר לסוף העולם משמעות או סמליות או השגחה/נקמה עליונה כלשהי, כך שזה וודאי יקרה באיזה תאריך-יעד עגול והרה גורל, תשמ"ד, 1984, 2000, 666... וזאת שכשבסופו של דבר, כשסוף העולם יגיע, אוטוטו בעו”

“וואו, קריאה של חודשיים מגיעה סוף סוף לסיומה. ובארבע מילים: זה שווה את זה! אני אוהב ספרי דיסטופיות, משהו בפחדים הכי כמוסים שלנו: אנרכיה, כאוס והלא נודע מתגלמים בסיפורים הללו. כיצד העולם והחברה מתמודדת עם אסון בלתי ניתן לתיאור. כיצד בונים חברה מחדש? מן היסודות? ג'סטין קרונין פורש לאט לאט את השתלשלות האירועים אשר הובילו אל המגפה הנוראית אשר מחקה את רוב אוכלוסיית העולם וחלק קטן ממנה היא הפכה ליצור”

“הספר השני והמצוין בטרילוגיה הפסט-אפוקליפטית המרתקת. ג'סטין קרונין לוקח נושא נדוש, ששימש פעמים רבות עלילה בספרים וסרטים רבים ומצליח בכישרון מדהים ליצוק בו תכנים מקוריים, אשר יוצרים אצל הקורא תחושה חוויתית ריאליסטית כאילו היה אחת הדמויות עליהן מסופר ואף מצליחים לעורר בו-זמנית רגשות של פחד, אימה ייאוש אך גם תקווה ואופטימיות מסוימת. אין בכוונתי לעסוק בתוכן אך יכול להגיד שהספר השני אשר מהווה המשך טבע”

“פעם, ממש מזמן, אלון המליץ לי על הספר הזה. חיפשתי אותו ולא מצאתי, גם לא בספרייה. לפני כמה ימים פשוט נתקלתי בו בספרייה. אולי הספרייה שלי משתמשת בגישה דומה לגישת החברה הגבוהה בניו יורק של המאה ה-18 לאופנה. שם הם איכסנו שמלות כמה שנים בארון לפני שלבשו אותן - כדי להימנע מאופנתיות שאינה הולמת מעמד, כפי שתיארה וורטון ב"עידן התמימות". יכול להיות שזה מה שעושים בספרייה שלי לספרים חדשים??? 823 עמודים, קצת מ”

“**** מאז שחר ימי האנושות, בני האדם ציפו תמיד שהנה, עוד מעט, אוטוטו, כמה שנים אולי, משהו יקרה. קטסטרופה, אפוקליפסה, גוג ומגוג, ביאת המשיח. סוף העולם. מחוסר יכולתנו להכיל אקראיות או שרירותיות, אנחנו נוהגים לחבר לסוף העולם משמעות או סמליות או השגחה/נקמה עליונה כלשהי, כך שזה וודאי יקרה באיזה תאריך-יעד עגול והרה גורל, תשמ"ד, 1984, 2000, 666... וזאת שכשבסופו של דבר, כשסוף העולם יגיע, אוטוטו בעו”

“וואו, קריאה של חודשיים מגיעה סוף סוף לסיומה. ובארבע מילים: זה שווה את זה! אני אוהב ספרי דיסטופיות, משהו בפחדים הכי כמוסים שלנו: אנרכיה, כאוס והלא נודע מתגלמים בסיפורים הללו. כיצד העולם והחברה מתמודדת עם אסון בלתי ניתן לתיאור. כיצד בונים חברה מחדש? מן היסודות? ג'סטין קרונין פורש לאט לאט את השתלשלות האירועים אשר הובילו אל המגפה הנוראית אשר מחקה את רוב אוכלוסיית העולם וחלק קטן ממנה היא הפכה ליצור”

“הספר השני והמצוין בטרילוגיה הפסט-אפוקליפטית המרתקת. ג'סטין קרונין לוקח נושא נדוש, ששימש פעמים רבות עלילה בספרים וסרטים רבים ומצליח בכישרון מדהים ליצוק בו תכנים מקוריים, אשר יוצרים אצל הקורא תחושה חוויתית ריאליסטית כאילו היה אחת הדמויות עליהן מסופר ואף מצליחים לעורר בו-זמנית רגשות של פחד, אימה ייאוש אך גם תקווה ואופטימיות מסוימת. אין בכוונתי לעסוק בתוכן אך יכול להגיד שהספר השני אשר מהווה המשך טבע”

“פעם, ממש מזמן, אלון המליץ לי על הספר הזה. חיפשתי אותו ולא מצאתי, גם לא בספרייה. לפני כמה ימים פשוט נתקלתי בו בספרייה. אולי הספרייה שלי משתמשת בגישה דומה לגישת החברה הגבוהה בניו יורק של המאה ה-18 לאופנה. שם הם איכסנו שמלות כמה שנים בארון לפני שלבשו אותן - כדי להימנע מאופנתיות שאינה הולמת מעמד, כפי שתיארה וורטון ב"עידן התמימות". יכול להיות שזה מה שעושים בספרייה שלי לספרים חדשים??? 823 עמודים, קצת מ”