“כשאתם קוראים את השם "פרידה קליין", מיד עולה בעיני רוחכם יענטע כבדת בשר , בעלת כמה פימות ושומה שעירה מבצבצת מעל שפתה העליונה. אבל פרידה קליין היא פסיכולוגית קלינית דקיקה ויפה, בשנות השלושים לחייה, אומנית חובבת הסובלת מנדודי שינה. לכאורה, הייתי צריכה לאהוב את הספר הזה. לכאורה, אני אוהבת אותו. אבל מסך ה"לכאורה" הזה מערפל את חושי ומשבש את יכולת השיפוט שלי. בכל מהלך הקריאה הקשבתי לקולה של פרידה. לאמי”

“פתחתי את הספר אתמול בערב, כששכבתי במיטה שלי ורציתי לקרוא משהו. לקחתי אותו מערימת הספרים שלי ושל אמא. התחלתי לקרוא אותו לפני זה אבל לא התחברתי כל כך. נתתי לו צ'אנס נוסף. אני לא יודעת מתי הלכתי לישון אתמול. החדר שבו קראתי נהפך ליקום נפרד ונטול-זמן. רק אני והספר בלי שעונים. הטלפון שלי היה בטעינה ושתק כמו דג. לא שמתי לב אליו. הייתי מכורבלת בשמיכה שלי, ומדי פעם שמתי לב שחם לי מדי. ובכל זאת המשכתי לקר”

“חמותי מאוד אוהבת ספרי מתח בלשיים. זה לא דבר נדיר, אני יודעת. ולא הייתי מציינת את העובדה הזאת לולי הדרך הייחודית שלה בקריאת הספרים. כשהיא לוקחת ספר לידיה, היא קודם כל מדפדפת קדימה, לעמודים האחרונים, וקוראת את הסוף. עכשיו, כשהיא יודעת מי הרוצח, היא יכולה להתפנות בשלווה ובנחת לקריאת השתלשלות העלילה. בעיני צורה כזאת של קריאה מעקרת את כל הטעם, כי מה העניין לקרוא ספר "מתח" אם אין מתח בכלל? אבל כל אדם וט”

“ברשימת הקריאה המשפחתית שלנו, זו שאנחנו הולכים איתה לביקור השבועי בספריה, יש תמיד ספר מתח. ככה זה. אנחנו לוקחים די הרבה ספרים, מכל מיני סוגים, ואחד מהם חייב תמיד להיות מותחן בלשי. ושלא תחשבו שקל למצוא כזה. ראשית הספריה מקשה עלינו בכך שהיא אינה מחלקת את ספריה על פי סוגות, אלא על פי הא"ב של שמות המחברים. כך שאני נאלצת להסתמך על טוב ליבם של העורכים הגרפיים ושל המוציאים לאור, שיואילו בטובם לסמן על גב ה”

“כשאתם קוראים את השם "פרידה קליין", מיד עולה בעיני רוחכם יענטע כבדת בשר , בעלת כמה פימות ושומה שעירה מבצבצת מעל שפתה העליונה. אבל פרידה קליין היא פסיכולוגית קלינית דקיקה ויפה, בשנות השלושים לחייה, אומנית חובבת הסובלת מנדודי שינה. לכאורה, הייתי צריכה לאהוב את הספר הזה. לכאורה, אני אוהבת אותו. אבל מסך ה"לכאורה" הזה מערפל את חושי ומשבש את יכולת השיפוט שלי. בכל מהלך הקריאה הקשבתי לקולה של פרידה. לאמי”

“פתחתי את הספר אתמול בערב, כששכבתי במיטה שלי ורציתי לקרוא משהו. לקחתי אותו מערימת הספרים שלי ושל אמא. התחלתי לקרוא אותו לפני זה אבל לא התחברתי כל כך. נתתי לו צ'אנס נוסף. אני לא יודעת מתי הלכתי לישון אתמול. החדר שבו קראתי נהפך ליקום נפרד ונטול-זמן. רק אני והספר בלי שעונים. הטלפון שלי היה בטעינה ושתק כמו דג. לא שמתי לב אליו. הייתי מכורבלת בשמיכה שלי, ומדי פעם שמתי לב שחם לי מדי. ובכל זאת המשכתי לקר”

“חמותי מאוד אוהבת ספרי מתח בלשיים. זה לא דבר נדיר, אני יודעת. ולא הייתי מציינת את העובדה הזאת לולי הדרך הייחודית שלה בקריאת הספרים. כשהיא לוקחת ספר לידיה, היא קודם כל מדפדפת קדימה, לעמודים האחרונים, וקוראת את הסוף. עכשיו, כשהיא יודעת מי הרוצח, היא יכולה להתפנות בשלווה ובנחת לקריאת השתלשלות העלילה. בעיני צורה כזאת של קריאה מעקרת את כל הטעם, כי מה העניין לקרוא ספר "מתח" אם אין מתח בכלל? אבל כל אדם וט”

“ברשימת הקריאה המשפחתית שלנו, זו שאנחנו הולכים איתה לביקור השבועי בספריה, יש תמיד ספר מתח. ככה זה. אנחנו לוקחים די הרבה ספרים, מכל מיני סוגים, ואחד מהם חייב תמיד להיות מותחן בלשי. ושלא תחשבו שקל למצוא כזה. ראשית הספריה מקשה עלינו בכך שהיא אינה מחלקת את ספריה על פי סוגות, אלא על פי הא"ב של שמות המחברים. כך שאני נאלצת להסתמך על טוב ליבם של העורכים הגרפיים ושל המוציאים לאור, שיואילו בטובם לסמן על גב ה”