מסע בזמן זה נושא מעניין. רומנטיקה זה נושא מעניין עוד יותר. השילוב שבין רומנטיקה ומסע בזמן הוא הברקה, המספקת לסופר בעל דמיון עשיר כר עלילתי נרחב. שילוב זה הוא העומד בבסיסו של "אשתו של הנוסע בזמן" מאת <mark>אודרי ניפנגר</mark>, שהוא סיפור אהבתם הפנטסטי (תרתי-משמע) של הנרי וקלייר, אהבה שהזמן אינו יכול לה.

בשל פגם גנטי נדיר, הנרי חווה החל מילדותו מסעות בזמן – הן ולעתיד והן לעבר. לעתים הוא יוזם את המסע בעצמו, ול

עוד בילדותי המצאתי לעצמי מבחן שיקבע עבורי אם ספר שאני קורא הנו 'מיוחד', 'ראוי' ו'זכיר': קראתי לו "מבחן הסייסטה". בבית הוריי, שניהם גדלו בצרפת, ימי שישי אחרי ארוחת הצהרים היו מוקדשים תמיד לסייסטה מסורתית. מסיימים ארוחת צהרים קלה (ארוחות הערב של שישי היו ועודן הארוחות "הרציניות" יותר) והופ – כולם למיטה עד סביבות 17:00-17:30. אני, שמעולם לא אהבתי במיוחד לישון, בטח לא בצהרים, זכיתי להקלה רשמית, שבמסגר

הגעתי אל "אשתו של הנוסע בזמן" לאחר שצפיתי בסרט מספר פעמים. לכאורה, העלילה הייתה ידועה, אך מהר מאוד התברר שאין דמיון בין החוויה הקולנועית לעומק הספרותי. בעוד הסרט מצליח להעביר את ה"מה", הספר מצליח להעביר את ה"איך" וה"למה", ובעיקר את המחשבות והרגשות שנותרו על רצפת העריכה בהוליווד.
תמצית העלילה:
זהו סיפורם של הנרי וקלייר. הנרי נוסע בזמן בעל כורחו, מופיע ונעלם בחייה של קלייר בנקודות זמן שונות. קלייר,

מה הזמן מסמן לי?
שגיליתי את הספר באיחור מגושם של 10 שנים, 900 דירוגים ו-400 ביקורות.

היה לי ים של זמן אז הלכתי בעקבות הזמן האבוד והייתי לעבד של הזמן ושל הנרי שנופל מחוץ לזמן ושל קלייר שמחכה לו בתחנה בזמן.
והספר מהספריה, אז הוא היה על זמן שאול וזה היה משחק על זמן כי אם לא אסיים אותו בזמן שומר הזמן לא ייתן לי כפל זמן.
אז האצתי את גלגל הזמן ונגרמה לי רעידת זמן ורציתי לשלח את חץ הזמן ולהרוג את ה

"...רבא ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי
קם רבא ושחטיה לרבי זירא
בעי רחמי עילויה ואחייה
לשתא אחרינא אמר ליה, ליתיה מר ליעביד סעודת פורים?
אמר ליה, לא כל שעתא מתרחיש ניסא."
או בעברית מדוברת: לא כל יום פורים.

את "אשתו של הנוסע בזמן" מאוד אהבתי. "תאומות ושקרים" הוא אחד הספרים הבודדים שאפילו לא טרחתי לסיים.
מה נשתנה?

אולי <mark>אודרי ניפנגר</mark> היא סופרת של ספר אחד.
אולי אני התבגרתי.
ואולי פש

****





נדמה ששמענו, קראנו, ראינו הכול מכל כיוון, ובמיוחד על נושא כה שחוק (קולנועית, לפחות) כמסע בזמן. חלאס, דרכי הפרדוקסים כבושות לעייפה, ואם מדי פעם יוצא עוד סרט שזו התימה שלו, החידוש שבו עשוי להיות בעיקר במימד החזותי, ולרוב, כשזה לא מספיק, גם ברובד הקונספטואלי. בדרך כלל הספר או הסרט הזה יעודדו את המחשבה האינסופית ״מה הייתי עושה אילו״ (לוטו, אלא מה), או ״מה היה קורה אילו״ (היינו הורגים א

~יום חמישי בערב, 9 בינואר 2014, אני בן 100~
הכל התחיל בספרייה. התהלכתי בין מדפי הספרים, מחפש לכאורה משהו שיתפוס אותי, משהו שיעשה לי חשק לקרוא. אני כמעט ומאבד את תקוותי לפני שאני מוצא את הספר "אשתו של הנוסע בזמן" מאת <mark>אודרי ניפנגר</mark>.
תאמינו לי, יש לי הסטורייה ארוכה עם הספר הזה.

~הבזק קצר לאיזה שהוא יום לפני שנתיים, אני בן 98~
אני גולש באתר סימניה. אני מחפש לכאורה משהו מעניין. אני קולט את הספר "א

נניח שיכולתם לנוע בזמן.
הייתם מעדיפים לגלות את העתיד או לבקר בעבר?
לנוע חמש-מאות שנה קדימה ולגלות מה עלה בגורל האנושות, או אולי רק שנתיים, חמש, עשר שנים ולקבל הצצה לחיים שבניתם (או שאולי הרסתם...)?
לחזור לתקופת משה רבנו, או אולי להצטרף לחברת עצמכם לטיול הגדול ההוא שעשיתם בדרום אמריקה?
הייתם מנסים לשנות את העבר, למרות שאתם יודעים שזה בלתי אפשרי? או שהייתם מנסים להשפיע על העתיד?
הייתם מצליחים ל

ספר פשוט מ ע ו ל ה !!!!

בטלוויזיה יש סרטים או סדרות שאיך שרואים את הסרט/סדרה אסור אפילו להשתין ל5 דקות מרוב פחד ומתח שלא לפספס איזה קטע חשוב.
ככה זה היה לי בדיוק עם הספר הזה.
הייתי חייבת כמו הגיבור לקחת מפעם לפעם קפה כדאי להתעורר, לא להירדם בלילה ולשקוע בספר הזה ולחפש כל זמן פנוי (מזלי שיש לי זמן בעוד לגיבור הספר אין את זה) לקרוא אותו שוב כדאי לא לפספס את הפרק...

הסופרת <mark>אודרי ניפנגר</mark> המדה