כשמתרגמים עוד ספר ישן של <mark>דיאנה ווין ג'ונס</mark>, אי אפשר לדעת מה נקבל.
היא סופרת מקורית ואמנם כל הספרים שלה הם ספרי פנטזיה, אבל כשקוראים אותם מגלים עד כמה הקטגוריה הזאת רחבה.
שלושת הספרים האחרונים שתורגמו לעברית, עיר הזמן, כוח השלושה ואדרות הלחש היו כולם קצת מאכזבים מבחינתי.
זה לא אומר שהם לא היו טובים, זה אומר שיש רף גבוה שהציבו הספרים הקודמים שלה שתורגמו (הטירה הנעה, מגדלים פורחים באויר, סדרת קרסטו

שני ספרים של <mark>דיאנה ווין ג'ונס</mark> זכו לתרגום לאחרונה, לאחר מותה.
את כוח השלושה לקחנו מהספריה,  ואת עיר הזמן שלא הגיע לספריה קניתי (לילדים לאפיקומן, איזה כיף שיש ילדים...)
לו היה אפשרי - הייתי מחליפה ביניהם, כי עיר הזמן היה אמנם חביב, אבל מכוח השלושה נהנתי הרבה יותר והייתי שמחה שיישאר בבית.

הספרים של <mark>דיאנה ווין ג'ונס</mark> מלאים בקסם ובאיזו מופרעות חיננית, קווי עלילה בלתי צפויים, דמויות עגולות ומפתיעות,

לספרים של <mark>דיאנה ווין ג'ונס</mark>, כמו להרבה ספרי ילדים טובים, הגעתי דרך הילדים שלי. בילדותי הם עוד לא תורגמו ובכלל, ספרי פנטזיה היו הרבה פחות נפוצים בזמנו, לפני המפץ הגדול של הארי פוטר. כשהילדים הגדולים שלי התחילו לקרוא ברצינות, חיפשתי כל הזמן ספרי ילדים טובים בשבילם. אמנם גם אני הייתי ילדה קוראת, הכרתי ספרי ילדים, אבל רציתי לתת להם יותר. מגוון יותר, איכותי יותר, חדש יותר, ישן יותר, הכל יותר.
אחת ההמלצ

הספר מספר על נערה צעירה, המגיעה בטעות ללוויה באחוזה כלשהי על יד ביתה, שם היא מכירה בחור בשם לין, איתו היא מתידדת, ויחד הם בוראים לעצמם בראש עולמות דמיוניים. היא גם גונבת כמה תמונות יקרות ערך מהאחוזה באותו יום, דבר הקושר אותה לעולמו של מר לין ולאנשים המקיפים אותו, ולא נותן לה מנוח. אותו עולם מתערבב בעולמה המוכר הכולל את חברותיה וחבריה מבית הספר, אמה, אביה וסבתה.
זה ספר שהוא לא תמיד ברור, ושיא המו

אין כיף כמו לחזור לספר שזכור לך כלא מדהים מהפעם הראשונה שקראת אותו - ולגלות שהוא בעצם מעולה.
בחלקו אלו הציפיות הנמוכות שיצרו שנים של זכרון מעומעם שהספר היה לא משהו, בחלקו הוא ההיכרות המעמיקה יותר שיש לי היום עם <mark>דיאנה ווין ג'ונס</mark>. אני כבר יודעת מה לחפש, איך לזהות את ההומור העדין שלה, את האירוניה, את הקסם המוזר, הלא עקבי, חסר הכללים והגבולות של הספרים שלה.

שבוע המכשפות הוא אחד מספרי קרסטומנסי של

זה היה חלום נהדר ומשונה.
רגע, אבל זה לא היה חלום.
אבל זאת גם לא היתה המציאות.
ובכן, ובכן...
יופי, <mark>דיאנה ווין ג'ונס</mark>! הצלחת! לקחת אותי בשתי ידיים אל תוך אגדה שרקמת בחוטים זוהרים וצבעוניים, ועוד איזו אגדה- יכולה להצטרף לאחת מ"אלף לילה ולילה".
לא סתם כתבתי שזה היה חלום נהדר ומשונה. פיתולי העלילה, הדיאלוגים והדמויות- מוזרים כולם, כמו באו לי בחלום, והיו מצחיקים ואבסורדיים כמו שרק חלומות (לפעמים) מ

"זה מגוחך. אני לא מכירה שום סוס!"

אני כותבת את הביקורת מיד אחרי שסיימתי את הספר, ואני מרגישה כאילו אני עדיין מתנשפת אחרי סיום של מסע. ואולי בצורה מסוימת, זה אכן היה מסע.
ברובד הבסיסי "אש ורוש" הוא סיפור ההתבגרות של פולי, מגיל עשר ועד תשע עשרה, בחייה הלא פשוטים עם אמא מעט פסיכוטית ואבא כמעט ולא-נוכח. הסיפור היה יכול להיות רגיל ונורמלי גם אם קשה רגשית, אילולא הסיפור השני, שמלווה אותו ברקע. האם ח

לפני שלוש שנים במאי 2011, שמעתי ש<mark>דיאנה ווין ג'ונס</mark> מתה באנגליה ממחלת סרטן בריאות. הייתי מאוד עצובה ואף כתבתי את התאריך בו היא מתה, כדי לזכור לה זאת.
הספרים שהיא כתבה הם מעולם אחר לגמרי, לא אותה כתיבה שאנחנו רגילים לקרוא, אלא משהו שונה, משהו אחר. אני מעריצה גדולה שלה והייתה לי תחושת החמצה על כך, שלא אוכל לדבר איתה, לפגוש אותה ולומר לה כמה היא מדהימה, כמה אהבתי את ספריה אהבה עצומה.
הספר חיי קסם מגו

הכירו את האב הביולוגי של הארי פוטר. וראו הוזהרתם: זהו אבא מהסוג הפגום, כזה שמספר בדיחות קרש בלי בושה, ובמתיקות מוגזמת מגיש לפינו כפית גדושה בקסם קרינג'י. ובכל זאת, זה אבא, וצריך לכבד אותו, ולמרות הבלגן הזה ששמו 'חיי קסם' - לא נעים כל כך להניח אותו מהידיים.
יש בספר הזה העשרה ביוגרפית מעניינת, כי מי שקרא את ספרי הארי פוטר - יראה בחוש את מקור ההשראה של ג'יי. קיי. רולינג לכמה וכמה דברים: טירה שבה מתק