ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 בפברואר, 2025
ע"י רויטל ק.
ע"י רויטל ק.
לספרים של דיאנה ווין ג'ונס, כמו להרבה ספרי ילדים טובים, הגעתי דרך הילדים שלי. בילדותי הם עוד לא תורגמו ובכלל, ספרי פנטזיה היו הרבה פחות נפוצים בזמנו, לפני המפץ הגדול של הארי פוטר. כשהילדים הגדולים שלי התחילו לקרוא ברצינות, חיפשתי כל הזמן ספרי ילדים טובים בשבילם. אמנם גם אני הייתי ילדה קוראת, הכרתי ספרי ילדים, אבל רציתי לתת להם יותר. מגוון יותר, איכותי יותר, חדש יותר, ישן יותר, הכל יותר.
אחת ההמלצות שמצאתי אז ברשת היתה על הספרים של דיאנה ווין ג'ונס ויחד עם הילדים, נכבשתי בקסמה, וכשאני אומרת קסם אני מתכוונת לקסם הכאוטי, המסתורי והחמקמק שהספרים שלה מתארים.
כמעט עשור אחרי, האופה בתלתלים שהיא אישה עסוקה מאוד, הצליחה איכשהו להכניס ללו"ז העמוס שלה גם הגשמת חלומות ויחד אנחנו מקליטות פודקאסט על ספרים שאנחנו אוהבות (אני אומרת "יחד" כי שתינו מדברות בפודקאסט אבל למעשה כל העבודה הקשה, העריכה וכל המסביב הם שלה. אין לי מושג איך היא עושה את זה).
הפעם בחרנו לדבר על הספרים של דיאנה ווין ג'ונס וזאת הזדמנות לקרוא את כל הספרים שלה מחדש, להיזכר ולחפש נקודות מבט חדשות על כל ספר ועל מכלול היצירה שלה.
אז קודם כל, מוזמנים להצטרף אלינו בפודקאסט, להקשיב, להגיב, לכתוב לנו, לינק בתגובה לביקורת.
***
אבל כדי שלא תרגישו שכתבתי רק כקידום מכירות, הנה כמה מהנושאים שדיברנו עליהם בפרק הראשון שעוסק בספר הזה: חיי קסם.
הכתיבה של דיאנה ווין ג'ונס הושפעה מאוד משני פרטים מרכזיים בביוגרפיה שלה. אחד כללי ואחד פרטי: האחד הוא מלחמת העולם השניה שפרצה כאשר היתה בת 5. לדבריה, היא כותבת על דברים מוזרים ומופלאים בגלל שכשהיתה בת 5, העולם כולו השתגע. באופן אישי, היא ואחיותיה סבלו מהורים מזניחים ומתעללים. הספרים שלה שוב ושוב בוחנים קשרי משפחה מסוגים שונים, הורות ואחאות ועוסקים גם בצד האפל שלהם.
במרכז הספר הזה, חיי קסם, עומדים גוונדלין ואריק, אח ואחות יתומים. היא מכשפה מוכשרת, הוא ילד פאסיבי, מבוהל, התלוי בה, גם כשהיא מתייחסת אליו בקוצר רוח, בזילזול ובחוסר אכפתיות. בלי לספיילר יותר מדי, אומר רק שמערכת היחסים בין השניים מתפתחת במקביל להתפתחות כוחות הקסם של אריק, ושיש בה משהו אפל וקודר שבקריאה ראשונה הפתיע אותי, כי ציפיתי למשהו סטנדרטי וצפוי יותר. היום אני כבר יודעת שלצפות למשהו סטנדרטי וצפוי מדיאנה ווין ג'ונס - טוב, זה יהיה באמת בלתי צפוי, לקבל דבר כזה.
***
היו שהשוו את דיאנה ווין ג'ונס לג'יי קיי רולינג. כשקוראים את הספר הזה אפשר להבין למה: כמו בהארי פוטר, גם בחיי קסם יש עולם שבו חיים זה לצד זה אנשים בעלי כוחות קסם ואנשים נטולי קסם. הקסם הוא אמנם טבעי ולעיתים לא לגמרי נשלט, כמו אצל ילדי קוסמים בהארי פוטר, אבל דורש למידה ושיעורים. יש קוסמים אפלים ומרושעים וקוסמים טובים שרוצים לעצור אותם, ויש את אריק שבדומה להארי פוטר - יש בו כוחות קסם שהוא אינו מודע אליהם.
אבל האמת היא שזה דמיון שטחי מאוד, ומדובר בסופרות שונות, הפוכות כמעט. רולינג עושה שימוש מעולה ומלוטש בדגמים מוכרים. היא מצליחה להפוך עולם זר, עולם של קסם, לעולם מוכר, עולם שהקורא מרגיש שהוא יכול להשתלב בו: הולכים לבית הספר שמזכיר מאוד בתי ספר באשר הם. נכון, במקום ללמוד מתמטיקה, לומדים כשפומטיקה, במקום לשחק כדורגל, משחקים קווידיץ', אבל המסגרת דומה. העיתונאית החטטנית כותבת בעט קסום כתבות רכילותיות ומרושעות כמו הצהובונים שאנחנו מכירים, עולם הפוליטיקה והביורוקרטיה אולי מתנהל על ידי קוסמים ובעזרת קסמים - אבל הכל דומה מאוד להתנהלות בעולם שלנו.
אצל דיאנה ווין ג'ונס, לעומת זאת, הכל זר. הכל חריג. נקודות המבט תמיד מפתיעות. בספר הזה, למשל, היא משתמשת בדגם של ילד נורמלי שעובר לפתע לעולם מקביל וקסום - אבל במקום לעשות זאת מנקודת המבט המקובלת, כמו בנרניה, להתחיל מהעולם שלנו ולעבור לעולם קסום - היא מתחילה מהעולם הקסום ורק באמצע הספר עוברת אליו לפתע ילדה מהעולם שלנו, שלא יודעת דברים בסיסיים כמו למשל, שיש מכשפות בעולם, או שבנות לא אמורות ללבוש מכנסיים אלא שמלות ותחתוניות מורכבות ללבישה. מבינים? העולם שלנו הוא זה שהופך לזר כשהילדה שמגיעה ממנו נכנסת לתוך העולם שכבר הכרנו וביססנו מתחילת הספר.
או הדגם של היתום שנשלח לבית קרוביו המנוכרים שלוקחים אותו מתוך תחושת חובה ומצליח לפלס דרך ללבם בזכות אישיותו הכובשת… גם כאן יש שני ילדים יתומים שנלקחים לביתם של קרובים מנוכרים, אבל ההמשך הוא לא בדיוק מה שמצפים לו על פי הדגם המוכר, מכמה בחינות, ולא אפרט כי בכל זאת. ספוילרים.
יש עוד מה לומר ולספר על הספר הזה, אבל האמת היא שהכי טוב פשוט לקרוא אותו. מומלץ בחום לילדים שלא נבהלים מספרים קצת יותר מורכבים ופחות שגרתיים ולמבוגרים שלא נבהלים מספרי ילדים.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק.
(לפני 7 חודשים)
תודה אפרתי:)
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 חודשים)
זה לבד נשמע לי כמו משרה מלאה, האופה:)
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 חודשים)
תודה משאלת לב:)
|
|
אפרתי
(לפני 7 חודשים)
אני חייבת לסמוך עליך ואני סומכת, כי פנטזיה ואני קווים מקבילים. מה שמעניין זה, שבתחומי אומנות
מסוימים אני בהחלט אוהבת פנטזיה, למשל בציור: סוריאליזם פיגורטיבי, סגנון שבו ציירתי שנים רבות.
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 7 חודשים)
אני?? עסוקה?? אם תשאלי את התינוק שלי, אני עסוקה רק בלגרום לו לא ללעוס חלקי פאזל, שזה עיסוק נלוז במיוחד!
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני 7 חודשים)
ביקורת מצוינת.
|
|
רויטל ק.
(לפני 7 חודשים)
לינק לפודקאסט:
https://did.li/TYGIw
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת