נסיון העבר שלי עם ספרות דרום אמריקאית לא היה טוב במיוחד. הספר האחרון שניסיתי לקרוא היה "הסרטאו הגדול" שנסך עלי שעמום בכתיבה פטפטנית שאין לה קץ.

הומלץ לי לנסות את הספר הזה, שנכתב על ידי <mark>אדוארדו סאצ'רי</mark>, סופר ארגנטינאי שמסתבר שהוא גם פרופסור להסטוריה. לא מצאתי הרבה מידע על הסופר, מלבד שמות של כמה ספרים שכתב, שאחד מהם הוסרט.

אז איך היה הספר?

הסיפור עוסק בחבורה של אנשים שמתאגדים להקים עסק מש

#
לפני כמה שנים עמד מפעל טכסטיל אחד בדרום להיסגר, והעובדות – כולן נשים, אם אני לא טועה - עמדו בפני פיטורים. סיפור כזה נגמר בדרך כלל בהבעה טראגית של קריינית הטלויזייה ("ונעבור לפרסומות"), כמה תמונות של נשים זועקות, לפעמים כמה צמיגים בוערים על כביש לשומקום. כאלה דברים. הסיפור במקרה הזה קיבל תפנית מעניינת. עובדות המפעל החליטו (מי יודע כמה שיכנוע עבר שם מצד לצד) להמשיך להפעיל את המפעל. הלקוח שלו –

אני נוטה להתחיל את הסקירות שלי בסיפור אישי או בדרך אחרת שבה הספר נוגע בחיי. זו דרך הגיונית בעיני לכתוב בלוג קריאה אישי, משום שאני לא מבקרת מקצועית או משהו כזה, לא עוסקת בספרות השוואתית, וכל מה שיש לי אלה נקודות הממשק של הקריאה שלי, מה שאיזר קורא לו "מעשה הקריאה". אבל לא תמיד זה אפשרי, בספר הזה למשל נקודות ההזדהות שלי קלושות עד בלתי קיימות ולכן אין לי מה לדבר עליהן.

נתחיל מהמקום - זו ארגנטינה. ה

מרוסיה הקפואה של אקונין טסתי בטיסה ישירה לבואנוס איירס, שם לוהט בינואר וקר ביולי. וגם השלטון לא משהו (בתקופת הסיפור).
אמנם לא ראיתי את הסרט שנעשה על פי הספר אבל אם הוא דומה לספר ולו במעט, ברור למה הוא זכה באוסקר לסרט הזר.
הספר הוא אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון, ואולי בכלל.
שוב סיפור בתוך סיפור - העוזר המשפטי המשועמם שפרש מעבודתו בגיל 60, אחרי 40 שנות עבודה באותו מקום (בערך - והסיבות לבערך הזה

אני אוהבת ספרים מוזרים. לא מוזר, "מה לעזאזל אני קוראת כרגע? אני לא מבינה מילה, אני כל כך מבולבלת" יותר בסגנון מוזר, "מה אני חוזה כרגע? זה כל כך מוזר! אני מתה על זה!" כזה.
קומנדו מבצעים זה מסוג הספרים האלה.
תקציר:

הספר הוא סוג הספרים האלה שדי נדיר לראות (לפחות בשבילי). מהסוג שמגלים כמעט וכלום מעלילה או מהדמויות, רק נותנים מבט קצר לעבר קימוריה של העלילה.
הספר מתמקד בחבורה של זקנים (וגם צעירים כי ז

ספר נפלא.
אם יש ספר שמכיל את כל המרכיבים: אהבה נכזבת, נאמנות, קנאה, שלטון מושחת, התנהגות אנושית( משאיר לקורא להבין את כוונתי) של מרכיבים באכיפת החוק ,הרי זה הספר.
וזה מעט לכתיבה במינון ובעצמה נכונים ומדוייקים.
לא אכתוב כאן על תפניותיה של העלילה כי זה יקלקל.
הספר בנוי כמו סימפוניה מוזיקלית, פרק ראשון איטי לדעתי מדי, אבל אינו ארוך משמעותי, ואחר כך הצגת הנושא, הפרק פרסטו - מהיר ולבסוף פינאלה.
וכ