“יעקב בוצ'ן, יליד 1946, בן לניצולי שואה, הוא סופר שמעולם לא שמעתי עליו, עד שנתקלתי בספר הישן והמרופט הזה, שיצא לאור בשנת 1983.
הספר מספר את סיפורו של חיים רובין, אדם עם כישרון קליגרפי, שעוסק במשרד הביטחון בהכנת מצבות לחללי צה"ל. נשוי לימימה ואב לילדה קטנה – עיוורת. הספר מסופר בגוף ראשון, של אדם טעון, שברירי, מלא יצרים, סחוף רגשות ומבולבל. ואף שהוא בעל משפחה ואישה אוהבת מאוד – הוא מרגיש בודד ותלוש.”
