הוריו, ניצולי שואה, לא רואים אותו. הוא רואה אותם היטב; משגיח עליהם, דואג. בשל היותו שקוף, הוא שביר ורגיש. מרגיש אבל לא מורגש. ילד שקוף אין לו מקומות מחבוא. הוא אינו יכול להסתיר כלום, ובה בעת לא יכול להיות בלי להסתיר. עצביו חשופים, מגורים; תגובותיו קיצוניות. הוא מסתכן; אינו יכול לברוח מעוצמת רגשותיו. הוא אדיש וסוער. לילד שקוף אסור להיות ילד. ילד שקוף הוא מבוגר טרם זמנו; חרד, עצבני, נרגן, דאגן, בוגדני, חם, רגשני, רומנטי, מיוחם, תאב-חיים.
סיפור חייו הלחוצים של בן-ציון גוטמן, מיום הולדתו עד מות הוריו.
יעקב בוצ'ן נולד ב-1946 באוסטריה. בן שנתיים עלה לארץ עם הוריו, פליטי השואה. גדל והתחנך בתל אביב. בוגר בית הספר לאמנות. חי עם משפחתו בכפר, בעמק חפר.
ב-1993 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. ב-1997 זכה בפרס ברנשטיין.
"...ספרו של בוצ'ן חושף את חייו של מי שנולד כילד שקוף, שנגיעתה הרעה של השואה בהם כילתה לא את הילדות ואת בית אבא-אמא לבדם, אלא גם את הסיכוי לבנות בית לעצמו ולמצוא מנוחה במקום בלי זיכרונות של אחרים ורחוק מהשפעתם. את השואה ואת הייצוג שלה בגורל הוריו הוא מוליך איתו לכל מקום.
...את הפתרון שנמצא לבני הדור השני בעיבוד זיכרון-השואה של הוריהם לא מצא הילד השקוף. אמירה קשה זו היא קול שצריך להאזין לו בלי נחמה. היא מלמדת כי יש אנשים שנפסלו בפס-היצור של העצמיות ונדונו לנכות קיומית מכוח מגע אצבעותיה הארוכות של השואה, הנשלחות הרחק לתוך זמן עתיד, גם לאחר מות נושאי צלקותיה בבשרם. עדות איננה פוזיציה שאדם בוחר לעצמו. כמו בהנפילה של קאמי, היא בוחרת אותך. הילד השקוף הוא קורבנה של בחירת העדות ולעולם לא יהיה לו מנחם."
מנימוקי ועדת פרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי
פרופ' דבורה גילולה, ד"ר חנה נוה, דוד שיץ