אתם יודעים - בסופו של דבר – הרי כולם אנשים...

מכירים את אלה שמחכים כבר שנים ליום הזה? בקוצר רוח. לראות את כולם. לראות ולהראות. לענות על הסקרנות ועל הגעגוע.
את אלו שמייד יצטרפו אל היוזמים. אל המארגנים. יחפשו ללא לאות להגיע אל כולם, אל כולן - יחלקו משימות. יחלקו תפקידים.
את אלה שיוזמנו ויבחרו להתעלם בשאט נפש, לא, אל תעלבו, הם לא מעוניינים - אתם בשבילם לא מעניינים.
את אלו שמתלבטים עד לרגע האחר

למה בחרתי במהלך השבועות האלה של המלחמה לקרוא דווקא את הספר הזה של הפסיכיאטר היהודי /האמריקאי ארווין <mark>יאלום</mark>, אינני יודעת. ובעצמי הופתעתי שהקריאה בו אפילו לא הכבידה, ההפך. התחושה הייתה שהוא משלים או מדגיש את ההכרה שאנחנו זמניים כאן, או כפי שנבוקוב פתח את הביוגרפיה שלו במשפט: "על פני התהום מתנדנד הערש, והשכל הישר אומר לנו כי קיומנו אינו אלא סדק צר של אור בין שני נצחים של אפלה" .

<mark>יאלום</mark>– פרופסור אמרי

אם הייתם יכולים לבחור לשבת לשיחה עם <mark>יאלום</mark> או עם שפינוזה, במי הייתם בוחרים?
מאדם ברוך זצ"ל למדתי לא לפרוש מהציבור. לאנשים חכמים מאוד יש את הנטייה להתבצר באיזה מגדל שן ולהתבודד שם כי אף אחד פשוט לא יכול להשתוות להם. שפינוזה היה אחד מהם, אבל נשאלת השאלה מה זה שווה? מה גורם לאדם לוותר על חברת בני אנוש , על אהבת אישה והכי חשוב על אוזן קשבת.
<mark>יאלום</mark> בנקודה הזו חכם יותר משפינוזה, הוא אדם מבריק בתחומו,

אפיקורוס נמצא בראש רשימת הפילוסופים האהודים עלי. הטענה שלו שכדי לחיות טוב צריך בסך הכל להגיע לשלווה או לאיזון נפשי תופסת אצלי מקום חשוב. אחריו ברשימה נמצא ברוך שפינוזה עם הטענה שאלוהים הוא הטבע ועוד כמה טענות מעניינות. האחרון ברשימה שלי הוא פרידריך הגל שרק ניסה למצוא תירוצים למה שקורה במציאות. בין לבין מסתובבים להם כל שאר הפילוסופים עם טענות מעניינות אבל גם עם נושאים שאין לי עניין בהם. ומכאן שכשהצ

אמא ומשמעות החיים. כותרת מעולה לא? השילוב בין ההזדמנות ללמוד מ<mark>יאלום</mark> ולסגור את הפינה השחורה הזו עם אמא שלי. מי צריך יותר מזה באמצע החיים.
באורח פלא, או בתבונה האינסופית של הגאון הזה, גיליתי ש<mark>יאלום</mark> ממש מכיר את אמא שלי אבל בעצם הוא תאר את אמא שלו.
עם אמא כזו קשה להתמודד אז בעיקר חולמים, ו<mark>יאלום</mark> אספן ופרשן חלומות מהטובים ביותר שיש. בזכותם הוא משיג גישה לדלתות נעולות ברבדים הקבורים של מטופליו

לאחר שהפיח רוח חיים חדשה בניטשה ושופנהאואר.
הלבישם כרצונו, הידק מקטרונם וניווט את דרכם כמושך בובות בחוטים,
שפינוזה לא אבה להתמסר.
בהקדמה לספר מגולל ארווין <mark>יאלום</mark> את קשייו ליצור עלילה שתתמזג עם חייו של שפינוזה המתבודד והערירי שלא השלים את העשור ה-5 בחייו.
לא אתווכח עם הרוטנים על המפגש המאולץ בין אלפרד רוזנברג לבנטו שפינוזה מאחר והקשר בין התקופות אכן מעט רופף ולא מתבקש. אך לדידי, לאחר שהשלמתי ע

ספר קצר ונוקב (למעשה ספרון) בן שלושה חלקים.
הקדמה מאת קרלו שטרנגר, פסיכואנליטיקאי באוניברסיטת תל אביב.
העיקר הוא בחלק השני. ארווין <mark>יאלום</mark>, תרפיסט מנוסה וחברו הקרוב בוב (רוברט) ברגר, מנתח רב כישורים בעל קריירה מכובדת מכירים מימיהם כסטודנטים ונפגשים בכנס היובל בעשור השמיני לחייהם. בוב נפתח בפני חברו בחשיפה מצמררת- מתקרית לאחרונה בשדה התעופה בקראקס בדרכו לבוסטון- נחקר על ידי מי שמציג עצמו כאיש ביטחו

שמעתי על הספר הזה והרבה יותר מפעם אחת. כדרכם של עוד ספרים אחרים שמבקשים לדבר איתי על המוות, ובכן, לא תמיד יש שעה טובה לשיחה הזו. מצאתי את עצמי אולי באופן משונה מבקשת את הספר הזה לאפיקומן השנה, וכך ביליתי בחברתו השבת מתחילה אותו בשעות הבוקר המאוחרות וצמודה אליו, כמה סימבולי, עד לצאת הכוכבים. הספר נכתב כספר זוגי, על ידי שני בני הזוג <mark>יאלום</mark>, ארווין - פסיכיאטר מפורסם, כתב את "כשניטשה בכה" ועוד סדרת ספר

הספר הוא ספר הדרכה מעולה לפסיכותרפיסטים .מאוד רציתי להזמין אותכם אליו וחשבתי רבות איך לנסח את ההזמנה .
אז בואו נתחיל בזה שאני מאמינה שכולנו פה חברים טובים של מישהו, מעניקים את הנשמה למישהו ,מאוד דואגים לו /לה ורוצים בטובתו. ואיפשהוא מנקר בכם החשש אולי אתם מייעצים עצות חסרות תועלת , אולי אנחנו רק מעוללים רע?
אז <mark>יאלום</mark> למיטב הבנתי הוא חבר נהדר , וזהו ספר הדרכה משובח למי שרוצה פשוט להיות חבר טוב