“ארווין יאלום עוסק בפסיכותרפיה ליחידים וקבוצות ומביא מנסיונו סיפורי עשרה מטופלים בגילאים ורקע שונים, רובם לא צעירים. חלקם מטופלים שנים ללא שיפור ממשי, ישנם מקרים מתסכלים וקשים (במקרה אחד אומרת לו מתמחה בפסיכיאטריה על מטופל 'הוא חתיכת חרא') בצד פריצות דרך. טראומות שונות ועולמות שונים ואין טעם לפרטם. עיקרם מי שאיבדו אדם יקר, בדידות, בעלי אובססיות כאכילה מופרזת ודימוי עצמי נמוך מסיבות שונות כולל חיצוניות לא נעימה.
סיפור הצלחה אחד היה של אשה שנוסף לבעיותיה נשדדה ברחוב וארנקה ובו 300 דולר נחטף ונמצא מאוחר יותר ריק ממזומנים. המקרה הנקודתי דרדר מאד את מצבה הנפשי הגרוע ממילא והפך אותה למסוגרת, פגיעה וחשדנית במיוחד. הוא עובד איתה בטכניקה מקורית קצרה והשיפור ניכר.
אחת מטכניקות הטיפול היא באמצעות חלומות ובמקרה אחד נעזר במהפנט כצופה מהצד ולומד מכך.
דר' יאלום מרבה לגעת בנושא השכול והפחד מהמוות שלמרות היותו לא רציונלי- ידוע לנו מגיל צעיר למדי שנמות- הוא מוחשי ומעסיק אותנו הרבה. הוא נוגע גם באחריות ההדדית של המטפל והמטופל ובמקרה אחד אף מבקש ממטופלת להתחייב לשישה חודשי טיפול ולאחריהם תחליט אם להמשיך או לא.
הוא עצמו גדל בצעירותו בתנאים לא קלים- בן יחיד למשפחה לבנה שהתגוררה בסביבה שחורה וסבל מהתנכלויות ובבית ספרו סבל בשל יהדותו.
ספרו הראשון שקראתי, לא התחברתי מדי למרות הסגנון הסביר והסתפקתי בשמונה סיפורים. יכולים למצוא בו עניין מי שהנושא קרוב ללבם, תלמידי פסיכולוגיה ומי שעוסק בפסיכותרפיה.
שלא כהרגלי ובשל שונות הספר אינני מדרג.”

“ד"ר יאלום הוכיח לי בספר הזה את מה שחשבתי מזמן, וגם טענתי באירועים מסויימים, שלפסיכולוגיה, לפסיכותרפיה ודומיהם אין שום קשר למדע. האנרגיה תישאר שווה למסה כפול מהירות האור גם אם המדען יחליט להתפרץ בצחוק, אבל בטיפול פסיכולוגי תבונתו של המטפל חשובה לפעמים יותר מהידע שרכש. זה נכון שאדם שעוסק בטיפול באחרים צריך ידע מעמיק בפסיכולוגיה ובאופני טיפול, אבל בסופו של דבר חשובה הגישה הטיפולית של המטפל יותר מכל התיאוריות.
בספר הזה מביא הד"ר יאלום סיפורים על אנשים שונים ועל בעיות שונות. בעיות שרובנו נתקלנו בהם ביום יום, אם לא אצלנו אז בחברה מסביבנו. אנשים אמנם לא מדברים על הבעיות שלהם בגלוי, אבל תאמינו לי אפשר לספור על יד אחת את האנשים שבאמת לא סובלים מאיזו שהיא בעיה. (ובמאמר מוסגר אומר שאין לי רצון להתחיל ולרשום כאן את כל הבעיות הפסיכולוגיות שאנשים סובלים מהם כי הנושא יתפוס שטח נרחב ביותר).
בכל אופן, מי שמעניינות אותו פתירת בעיות פסיכולוגיות, והוא מתעניין בפסיכותרפיה באופן כללי, מוזמן לקרוא את הספר הזה. ספר שמאיר נושאים בעייתים של יום יום לצד לבטיו של המטפל.
זה ספר חובה, לדעתי, לכל העוסקים בתחום הנפש, ובכלל זה לכל העוסקים בעבודה עם אנשים, כמו: מדריכים למיניהם -ולא חשוב באיזה תחום- מטפלים שונים -גם אם מדובר בתחום הפיסי- וכדומה.”

“"אוי, דוחה" – זה הדבר הראשון שעלה בראשו של יאלום, כאשר פגש את הפציינטית החדשה שלו, אישה עם בעיות השמנה קשות שהגיעה אליו לטיפול.
ולא, ארווין יאלום הוא לא דיאטן, הוא פסיכולוג.
מזעזע, לא? ובכן, כן. אבל הנה תובנה - גם המטפל הוא בן אדם.
עם פתיח דומה באופן זה או אחר, מזמין אותנו יאלום למסע מטלטל על כורסת הפסיכולוג.
יש כאן מפגש משולש – המטופל שבא לקבל עזרה, המספר-מטפל, ואנו הקוראים.
כמו בדוגמא לעיל, יאלום בכוונה לא מסתיר בפנינו חלק מהרגשות שצפו אצלו במהלך הטיפול. לכך הוא מוסיף את תיאור המקרה, ניתוח קליני קצר ממבט על, אבל העיקר - את והגיגים שלו ושל המטופל שצפו תוך כדי המפגש.
זו אחת הנקודות החזקות מבחינתי בספר. "תליין האהבה" מנסה להכניס אותך לעומק הטיפול ובכך גורם לך לחשוב. אני אוהב ספרים שגורמים לי לחשוב. זו גם אחת החולשות של הספר. הסופר מנסה גם לגרום לך להרגיש את המקרה, לא רק לנתח. מלבד לכך שזה יכול להיות מזעזע (מה שאישית עלי פחות אהוב), יש פה גם ניחוח של הטפה. ואשתדל להסביר:
ליאלום הגעתי בחיפוש אחר סופר עם סגנון דומה לאוליבר סאקס, שאני מאוד אוהב ומעריך את הספרים שלו. אבל מלבד לכך שמדובר בשני יהודים אנגלו-סאקסים, לא מצאתי הרבה דמיון.
סאקס, בתור רופא, ניגש למקרים נוירולוגים-פסיכולוגיים מהצד המדעי יותר. הוא מנסה למצוא דפוסים התנהגותיים אצל המטופלים, כיצד אלה נובעים משינויים מוחיים כאלה ואחרים ומה עושים עם המצב. יש לו המון אמתפיה כלפי מטופליו, וגם הוא מודה שאין למדע היום את כל התשובות, אבל זה הכיוון.
יאלום ניגש לטיפול מהכיוון הפילוסופי יותר. הוא מאמין שכל ההפרעות נובעות בסופו של דבר מהתמודדות עם כמה מצוקות קיומיות בסיסיות ביותר: פחד מהמוות, חתירה למשמעות ועוד כמה ששכחתי. אם הוא יצליח לגרום למטופל להגיע ל"תובנה" לגבי אותה מצוקה, זה מה שיוביל אותו בסופו של דבר לשחרור מההפרעה החיצונית, זו שהובילה את המטופל אליו מלכתחילה.
כאשר קראתי את זה, עצרתי מהר. האם להכניס את המטופל לחרדה קיומית זה מה שיוביל לריפוי שלו? אפילו הסופר עצמו מודה שזה לא כזה פשוט. ולפי הבנתי, זו רק גישה פסיכולוגית אחת מני אלף. הנה עוד תובנה – טיפול פסיכולוגי זה ללכת לרב לא פחות משזה ללכת לרופא.
בקיצור, במפגש המשולש של הספר הזה יש הרבה רבדים נסתרים, וחוסר יכולת להגיע לאובייקטיביות (כפי שניתן לראות בפרק "שני חיוכים").
ועם כל זאת, אני ממליץ בחום על הספר. אתם לא חייבים להסכים עם כל מה שכתוב, אבל בהחלט תצאו עם תובנות מעניינות, ואולי לפעמים תזהו אפילו חלק מעצמכם. לי זה קרה.
גילוי נאות – את הספר קראתי במקור באנגלית, לכן אין לי מה להגיד על התרגום ”

“אני שבוי של ספריו של ארווין ד . יאלום
מומלץ לאנשים המתחבטים ושנפשם סוערת וסתורה . מקריאת מצוקותיהם של האחרים בדרך הכתיבה הרגישה והנבונה של יאלום , אתה עוזב את חיבוטי הנפש שלך ונכנס לסיפור האישי של הדמות . ספר סוחף עמוק רגיש ומרתק .”