“"...ובעצם, הרי בכל אחד מאיתנו יש אין-סוף אופציות של קיום. היינו יכולים להיות כל-כך הרבה אנשים אחרים, לחשוב מחשבות אחרות, להיות עם חוש הומור אחר, להיות עם גוף אחר.... אנחנו אחת מתוך שפע של אפשרויות. בדרך כלל, ביום-יום, אנחנו מתכנסים לאחד: יש לנו גוף אחד, יש לנו, בדרך כלל, מגדר אחד, יש שפה אחת או שתיים שבה אנחנו מתארים לעצמנו ויוצרים לעצמנו את התודעה והמציאות, יש לנו ביוגרפיה אחת, אבל זה צמצום לא מו”

“"ידידת נפש איננה אפשרית, כך הסקתי בשנים מאז הפכתי את מטוס הפליט לכסף מזומן ובניתי את חומות האימפריה שלי. איננה אפשרית לאותם הרצים לעשרה כיוונים שונים בעשר מהירויות בעת ובעונה אחת, איננה אפשרית לתאבי החיים. היתכן שטעיתי?" וזהו ריצ'ארד באך במיטבו. טייס חופשי, שרוצה לעוף הכי גבוה שאפשר, בלי מגבלות, מגלה שכשמתאהבים שוב אין חשק לעוף לכל הכיוונים, כי אי שם, דווקא על הקרקע, מחכה לו שאיפת חייו. 'גשר מ”

“אני מניחה שהרצון לעוף, לפרוץ גבולות ולקיים את הדברים כך שהשמיים הם הגבול נמצא בכולנו. הרי אנחנו בני אדם, יש לנו יכולת מופלאה של חשיבה או כפי שאני אומרת: אין אדם טיפש. פשוט יש את האנשים שמיישמים את אותה יכולת ומתקדמים הלאה ויש כאלה שלא, שנשארים מקובעים בדעתם, בנישה הכביכול נינוחה שלהם. [ אני כרגע לא מדברת על אנשים הסובלים מפיגור, זה נושא אחר לחלוטין] ג'ונתן ליווינסגטון הוא שחף, אבל הוא לא”

“יש לי רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. ריצ'ארד באך מערב בו מציאות ודמיון על החיים שלו, מהרגע שבו ספרו 'ג'ונתן לוינגסטון השחף' הפך להצלחה מסחררת. טייס, נווד שלכאורה מחפש נפש תאומה, ריצ'ארד פוגש אישה שתשנה את חייו. החלק הראשון של הספר נגע בי מאוד, אבל בשלב מסוים באך נכנס לרוחניות מסוג שמרתיע אותי. ובמיוחד כשמדובר בצורה המטיפנית שלה. זה גם החלק שבו העלילה מאבדת מכוחה וסיפור האהבה לא מחזיק. האם ה”

“"...ובעצם, הרי בכל אחד מאיתנו יש אין-סוף אופציות של קיום. היינו יכולים להיות כל-כך הרבה אנשים אחרים, לחשוב מחשבות אחרות, להיות עם חוש הומור אחר, להיות עם גוף אחר.... אנחנו אחת מתוך שפע של אפשרויות. בדרך כלל, ביום-יום, אנחנו מתכנסים לאחד: יש לנו גוף אחד, יש לנו, בדרך כלל, מגדר אחד, יש שפה אחת או שתיים שבה אנחנו מתארים לעצמנו ויוצרים לעצמנו את התודעה והמציאות, יש לנו ביוגרפיה אחת, אבל זה צמצום לא מו”

“"ידידת נפש איננה אפשרית, כך הסקתי בשנים מאז הפכתי את מטוס הפליט לכסף מזומן ובניתי את חומות האימפריה שלי. איננה אפשרית לאותם הרצים לעשרה כיוונים שונים בעשר מהירויות בעת ובעונה אחת, איננה אפשרית לתאבי החיים. היתכן שטעיתי?" וזהו ריצ'ארד באך במיטבו. טייס חופשי, שרוצה לעוף הכי גבוה שאפשר, בלי מגבלות, מגלה שכשמתאהבים שוב אין חשק לעוף לכל הכיוונים, כי אי שם, דווקא על הקרקע, מחכה לו שאיפת חייו. 'גשר מ”

“אני מניחה שהרצון לעוף, לפרוץ גבולות ולקיים את הדברים כך שהשמיים הם הגבול נמצא בכולנו. הרי אנחנו בני אדם, יש לנו יכולת מופלאה של חשיבה או כפי שאני אומרת: אין אדם טיפש. פשוט יש את האנשים שמיישמים את אותה יכולת ומתקדמים הלאה ויש כאלה שלא, שנשארים מקובעים בדעתם, בנישה הכביכול נינוחה שלהם. [ אני כרגע לא מדברת על אנשים הסובלים מפיגור, זה נושא אחר לחלוטין] ג'ונתן ליווינסגטון הוא שחף, אבל הוא לא”

“יש לי רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. ריצ'ארד באך מערב בו מציאות ודמיון על החיים שלו, מהרגע שבו ספרו 'ג'ונתן לוינגסטון השחף' הפך להצלחה מסחררת. טייס, נווד שלכאורה מחפש נפש תאומה, ריצ'ארד פוגש אישה שתשנה את חייו. החלק הראשון של הספר נגע בי מאוד, אבל בשלב מסוים באך נכנס לרוחניות מסוג שמרתיע אותי. ובמיוחד כשמדובר בצורה המטיפנית שלה. זה גם החלק שבו העלילה מאבדת מכוחה וסיפור האהבה לא מחזיק. האם ה”