יותם ראובני

יותם ראובני

סופר


1.
2.
3.
ביד-אמן מתאר יותם ראובני את המצוקה המענה את אלי מעשים - גיבור הרומן הקצר "חסר" - קבלן מצליח אשר יוצא לחופשה ביפן ובדרכו נדרש להתמודד עם חידת חייו. קו הזוי של קסם ופיוט מחבר בין אלי מעשים ובין נילי - גיבורת הסיפור "מחול הונגרי" - אשר קראה לכל הגברים שאהבו אותה בשם אחד, תדאוש, עד שלבסוף מופיע תדאוש עצמו, ומביא לשיא בלתי-צפוי את קורותיה של נילי. "חסר" ו"מחול הונגרי" מעלים היבטים מרתקים של החוויה הישראלית, הווי החיים באשדוד וחיי הלילה של תל-אביב, והם מצטיינים בסיגנונו המיוחד והבשל של יותם ראובני, אחד המעולים בסופרים הישראליים כיום. ...

4.
5.
"היסטוריה עולמית של אהכת גברים" מוצגת מנקודת מבטו של יוזם תנועת השיבה של ההומוסקסואלים לסדום. הדברים נכתבים בשנת 2025, כשהמספר בן שבעים וחמש, ונותרו לו רק שלושה חודשי חיים או בלשונו של "צורת חומר". האיש סוקר את תולדות אהבת הגברים, מימי הזוהר של העבר הקדום, דרך הרדיפות, השואה של 2011 שבה נרצחו קרוב לחמישה מיליון הומוסקסואלים ברחבי העולם, ועד שיבה סדום. זהו עולם ללא נייר, שבו התקשורת האישית והבין - אישית נערכת על ידי "מנמוס", מחשב מוטמע ברקה מעל אוזן ימין, שבאמצעוחו אדם יכול לשדר לאדם אחר, לקבוצת אנשים ואף לאנושות כולה, מקטעי מחשבות ערוכים לפי נושא, בלא שיהיה עליו לנסח את הדברים במילים. כיוון שכך חשבתי שיהיה זה לא מתאים לפרסם את הדברים כספר רגיל על נייר. הואיל והספר האלקטרוני עדיין אינו מפותח די הצורך. האפשרות הזאת, של הדפסת הספר על גבי סי.די, נראתה האפשרות המתאימה ביותר, הן לרוח הדברים והן באשר לנוחות הקריאה והחיפוש, באמצעיס שמקובלים כיום. מובן שבעתיד, עם הופעתם של אמצעים אחרים, ניתן יהיה להפיץ את הדברים בצורות חדשות, ואולי, ביום מן הימים, אף באמצעות "מנמוס" מעין זה המתואר בספר. לקריאת הספר יש צורך בתוכנת " וורד 97" ומעלה. ה"היסטוריה", שעליה עבדתי בעשר השנים האחרונות, ואולי אף מן המשפט הראשון שכתבתי מעודי, כאשר כל הדברים האחרים לא היו אלא הכנה לקראתה, כתובה פרקים קצרים, ממוספרים, שנוח לקרוא אותם על גבי מסך המחשב או להדפיס אותם במדפסת הביתית. על סי.די זה ניתן למצוא, בראש ובראשונה, את הטקסט המלא של "היסטוריה עולמית של אהבת גברים", ספר שהוא, כדברי המספר שבו, "היסטוריה של חירות החומר". לצד הטקסט של "ההיסטוריה" מובאים טקסטים נוספים, הקשורים לדברים שבהם היא עוסקת: המבוא ל"סדום ועמורה" של מרסל פרוסט, ש"תמונתו מתנוססת עתה באולם המליאה של הפרלמנט של סדום" כדברי "ההיסטוריה" ופרק קצר מתוך "שמשון" של אלפרד דה ויני, המחזה שממנו לקח פרוסט את המוטו ל"סדום ועמורה". עוד הבאתי מסה על פנחס שדה שכתב את ההקדמה לספרי הראשון "בעד ההזיה" ושתי שיחות שערכתי איתו זמן מה לפני מותו ושלא פורסמו עד כה, מבחר של מכתבים שהגיעו אליי, את "סיפור אקסמפלו"', גירסה ראשונית של המיתוס שהוא בבסיסה של ה"היסטוריה" וכן את סידרת המאמרים "הגזע המקולל" שהופיעה כ"ידיעות אחוונות". יותם ראובני...

6.
הסיפורים: בעיקר חוסר אונים / חיים קצרים וסוערים / פסולת / חשרה / מול הטלביזיה / מגמה מעורבת / אין פרחים בשביל הסניוריטה / רמזורים / מסע עם ילדים. ...

7.
8.
9.
10.
11.
חמישה גברים ישראלים מחליטים לצאת אל קצה התודעה....

12.
13.
14.
על מצבו של פנחס שדה יותם ראובני מחשבות והרהורים על מצבו של האדם, על מצבו של מחבר הספר , יותם ראובני ועל פנחס שדה. הספר מלווה בראיון שעשה המחבר עם פנחס שדה לפני מותו. האם יש קשר בין החיים לספרות? מתוך עמוד 37 שתי שיחות עם פנחס שדה: "בקיץ 1993, כאשר פנחס שדה כבר היה חולה במחלה שבה ימות, נפגשנו לשתי שיחות ארוכות, שנושאן היה "מלאכת הכתיבה", או "עבודת הכתיבה":, כפי ששדה הדגיש את המונח עבודה. היה זה במסגרת פרוייקט שלא התממש, והדברים המהותיים שאמר אז שדה מתפרסמים כאן לראשונה. " ...

15.
16.
''המעשה של הנסיעה לחתונה באשדוד היה בעיניי אותו יום כמו היזכרות, כפי שהיא עכשיו, אם כי רק מעטים זוכרים עדיין את החתונה שהסעירה בזמנו את הארץ כולה. בחודשיים שעברו מהיום שבו החתונה של דיתה ומייקי הייתה רק רעיון, הדמיון העביר אותה הלאה, וכאילו היא כבר הייתה, שהרי אין הבדל בין מעשה שתוכנן ובין מעשה שנעשה. בזמן הנסיעה חשבתי שאכן יתברר לי כי החתונה כבר הייתה, ואמצא את עצמי ביקום שבו לא הייתי צריך להיות כלל שכן באותו זמן היה עליי להיות בחתונה. אבל ידעתי כי בלילה הנורא ההוא נעמוד כולנו מול חיינו, בקץ הזמן, האשדודים ובני דגון, הפועלים הזַרים והמכוּרים, העשירים והאבודים, וכך, מוּכנים או לא, נגיע אל פשר המעשים, או אל פיה השחור והפעור של ציפורה אדלר.'' כך נפתח הרומן 'פשר המעשים' המתאר את קורותיה של קבוצת מהגרים מרומניה וממרוקו, ובמה שקרה להם לפני שבאו לישראל ואחר כך. הסיפור מתפרש על פני תקופה של מאה שנה. בכל כרך, המספר עובר לשולחן אחר בחתונה. בכרך הראשון, 'הרואיקה', הוא מביא את סיפורם של היושבים ליד השולחן הראשון: ז'ני קפטיין גיבורים, שהייתה קצינת הגיבורים שתפקידה היה להעניק לכל מקבל אות גבורה לילה בל יישכח בלשכה מיוחדת בקריה בתל אביב; התעשיין והמהפנט יוסף טייכמן, שרצח את אחיינו כששלח אותו לטבוע במיכל התערובת במפעל הארגזים של המשפחה; יוסי שמחון, שנשאר משותק לכל חייו לאחר שבנעוריו נפל מממרפסת חדר המדרגות כשרצה לראות מה המספר עושה עם נער אחר בדירה, ועוד. לצד הדברים שעשו אנשי הקבוצה מתחקה המספר - איש בן שבעים וחמש, בשנת 2025 - אחר פשר המעשים שהוא, כדבריו, אולי 'אחד משמותיו של אלוהים.' 'פשר המעשים' הוא רומן בן שבעה כרכים: א. הרואיקה/ ב. היפנוטיקה ג. אקוסטיקה/ ד. מיסטיקה/ה. ארוטיקה/ ו. נרקוטיקה/ ז. אופטיקה ...

17.
"אשדודים" היא יצירה מאז'ורית ובלתי שגרתית של הסופר והמשורר המעוטר והמוערך יותם ראובני. לכאורה, היא מספרת סיפור של שני חברים, שימי ורפי, שגדלו באשדוד של שנות השבעים, התבגרו בה, שגשגו בה ולאחר מכן התרסקו בה, כל אחד בדרכו שלו, לכאורה הפוכה לגמרי מחברו מבחינה פוליטית ומוסרית, אך קווי הדמיון בין ההתרסקות של השניים מצמררים, והולכים ומתהווים באירוניה צורבת תוך כדי ההתרחשות. אבל אשדודים בעצם מספרת סיפור גדול יותר; סיפור של הגירה, סיפור של עיר לכאורה מובנת מאליה, אבל מרתקת מבחינה אנתרופולוגית, סוציולוגית ופילוסופית, ובד בבד את סיפורה של מדינת ישראל הלוחמנית, הפטריארכלית, ההולכת בשקט ובבטחה לעבר האבדון, לעבר העיוורון, לעבר התהום. בנוסף, אשדודים מספר סיפור שמרים את השמיכה מעל המושג הלעוס והסטריאוטיפי "פריפריה", וחושף את הדינמקות העדינות שמכוננות אותה, את יחסי הגומלין האנושיים, הכלכליים והלאומיים של מי שהגיעו אליה, בנו אותה, ולאט לאט גם מחריבים אותה. וכל זה בסגנונו הפיוטי, הבועט והשזור פנינים של אחד הסופרים הבולטים ויוצאי הדופן בישראל. בספר זה, ספר הפרוזה ה-16 במספר שלו, מוכיח ראובני שהוא לרגע לא קופא על שמריו, שכתיבתו ממשיכה להתפתח ולפעור מרחבים ולגלות עולמות חדשים. אם בעבר הוא תויג כ"זרם תודעה וידויי", בספר זה הוא מוסיף שכבה נוספת, ובעצם יוצא מתוך העולמות הפנימיים אל תוך נראטיב ברור, מובהק, כך שמלבד יכולת הכתיבה המסחררת שלו, הוא מצליח להציב באמצעותה סיפור מאלף, מותח, מלא מהמורות ובלתי צפוי בעליל, המוביל לסוף בלתי נמנע. "אשדודים" בהחלט מצטרפת ל"פשר המעשים", "בעד ההזיה", "האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן" ועוד יצירות בלתי נשכחות שראובני הותיר בדברי הימים של הספרות העברית....

18.
19.
20.
21.
22.
"האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן" הוא ספרו המרגש ווהבשל ביותר עד-כה של יותם ראובני. בחשיפה עצמית וידויית, שאין כמותה ליושר ולדיוק, מקלף הסופר מעל גרעין הישות של עצמו את כל הקליפות שהצטברו עליו במהלך של חיים סוערים, מלאי ניסויים וסיכונים עצמיים. זו לצד זו מצטברות הקליפות של הזהות והשייכויות שהעניקו לחיים אלה צבעוניות ודרמטיות כה עזות: זהותו של הילד, בן החייט היהודי, בכפר הרומני הקומוניסטי; זהותו של הנער היתום, שאיבד עם מות אמו את נקודת האחיזה המוצקה בחיים; זהותו של המהגר שהגיע אל חולות אשדוד בלי שפה, בלי שייכות, כמעט בלי הורים, ונעשה בהדרגה ליהודי, לישראלי, ולאמן השפה העברית הלירית; זהותו של ההמוסקסואל שחי את המיניות של אהבת הגברים במלוא עוצמתה המשכרת אך גם במלוא תחושת החרפה והמום שהמסורת התרבותית והסביבה החברתית הצמידו לה; זהותו של האלכוהוליסט; זהותו של המיסטיקן המחפש במיתוס ובסמליו (לרבות אלו היהודיים-הקבליים) תשובה לשאלות הקיומיות והמטאפיסיות שאינן מרפות ממנו; ומעל לכל, זהותו של הסופר-האמן, החי את חיי ה"מעשים" כדי להתבונן בהם, לתארם ולמצוא להם פשר. כל הזהויות האלה נבדקות עכשיו מנקודת תצפית של איזו קרקעית נפשית עמוקה, שהמספר הגיע אליה לאחר שכל הזיזים והבליטות שבהם ניסה עד כה להיאחז התפוררו תחת רגליו והוא צנח מטה-מטה אל איזה מקום שהוא בעת ובעונה אחת סופי-כליוני וגם ראשוני-הולדתי. לאורך כל חייו המתוארים בסיפור הקפיד על הקמת איזו "מחיצה" בין כל הדברים שהיה והמעשים שעשה לבין איזו ישות פנימית "טהורה", קודמת לכל דבר ולכל מעשה; ומחיצה זו היא המפרידה בסיפור בין יותם ראובני הסופר הישראלי לבין ז'אן ריבן, הילד הרומני שהגיע לחולות אשדוד. אולם המחיצה, שנועדה לשמור על הישות הראשונית מהתערבות מלאה מדי ב"נחילי" הזהויות שעטו עליה ושהיא גם נסחפה אחריהם – כגון ה"נחיל" הישראלי או ה"נחיל" היהודי הנפרד מזה הישראלי, או אפילו ה"נחיל" הספרותי הטס לדרכו מתוך שיכרון כתיבה, אשר כמעט אינה זקוקה לקורא – מחיצה זו מתרסקת והולכת ככל שקרב המספר אל אותה קרקעית שממנה בוקע אלינו קולו בספר זה. למספר מתגלה, שיותר משהמחיצה מגינה על משהו קדום וחיוני שבו היא מאיימת על עצם קיומו, ובעודה מפרידה בינו לבין "נחילי" המעשים ועושיהם היא מקרבת אותו אל צבא המתים המחכה לו, התובע ללא קול את הצטרפותו אליו. המקום בו עומד המחבר בחיבורו הנוכחי הוא הצומת, שבו נפגשות הדרכים אל היש ואל האין, אל המעשים ואל הידיעה כי "פשר המעשים" איננו אלא מוות וכליון. המדבר קורא אלינו בספרו "ממעמקים", De Profundis. סיפור החיים של ז'אן ריבן כתוב בדרך הנפתולים, הסטיות והשיבות אל נקודת המוצא, האופיינית לכתיבתו של יותם ראובני, שתנועת המחול של הסיפור שלו היתה מתחילתה תנועת ה"רונדו": חיווי, סטייה ממנו וחזרה אליו. מהלך המעקפים הזה סוחף אל תוך הסיפור האישי העומד במרכז הספר חומרים מסאיים-הגותיים מלאי מתח שמוצא את פורקנו במשפטי סיכום אפיגראמאטיים מדהימים בחריפותם. בצורה זו נעשה סיפור חייו של ז'אן ריבן גם לסיפורה החברתי והתרבותי של ישראל כהוויית מהגרים בהתפתחותה הבלתי נמנעת מן האוטופיה של האבות המייסדים לדיסטופיה של בניהם ונכדיהם. אגב כך הוא נעשה לסיפור שזור מזמורי קינה לא רק על גיבורו אלא גם על גיבורים ישראליים אחרים, למן אריק שרון ועד לאריק איינשטיין. הקורא בספר ימצא את עצמו מלווה את המחבר במסע הירידה אל האַדֶס, מסע אישי-פרטי אך גם ישראלי מקביל למסעותיהם של גיבורי האפוס והמיתוס, אשר אינו מגיע למיצויו אלא באותה נקודה, שבה הטירוף והמוות נוגעים גם באפשרות של לידה מחדש. יותם ראובני- נולד ב-1949 ביאשי, רומניה. בישראל מ-1964. למד בתיכון העירוני באשדוד. לאחר הצבא עבר לתל אביב, שם עבד כעורך בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". ספרו הראשון, "בעד ההזיה", שהופיע ב-1988, זכה להצלחה רבה אצל הביקורת ובקרב הקוראים. לאחר מכן פרסם רומנים, בהם "ימי דגון", "הרוצח השכיר של העם היהודי" וספרי שירים. לאחר תקופה ממושכת בתל אביב, עבר להתגורר באשדוד. "האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן" – שמו הקודם של יותם ראובני – היא ספרו העשרים....

23.
24.
25.
26.
זמן רב אחרי שעזב את רומניה, חוזר לשם המספר כשליח מיוחד של תחנת רדיו ישראלית, שבא לסקר את הבחירות הדמוקרטיות אחרי מהפכת 1989. לצד מסע הבחירות מתרחש מסע החזרה של המספר אל הכפר ואל האהבה, אל נעוריו ואל נעורי הארץ, ובמיוחד אל השפה. הוא כותב את הדברים ברומנית, שפה שניסה להדביר בקרבו, כמו גם את רומניה כולה, בנסיון להיות ישראלי, "לדעת עברית יותר טוב מבני הארץ". במונולוג פנימי מסעיר, המספר מנסה להשביע את הזמן ואת האהבה, עד המשפט המזעזע שחותם את הכול. יותם ראובני נולד ביאשי, רומניה, ב-1949. בישראל מ-1964. למד בבית הספר התיכון באשדוד. שירת בנח"ל בקיבוץ משגב עם. היה עורך ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות". ספרו הראשון, "בעד ההזיה" הופיע ב-1978 וזכה לשבחים רבים. בין ספריו: "שירים 1970 - 2009", "יומן לילה", "פשר המעשים". "החזרה" הופיע בהוצאת המכון הרומני לתרבות. "הכנות הכובשת של הספר, שנכתב כמו בנשימה אחת, גורמת לכך שהקורא כמעט לא שם לב למקוריות האמנותית שלו, ונסחף בסיפור עצמו. הספר כולו הוא קינה שאין לה ניחומים, של מי שחוזר למקום הולדתו מתוך תקווה שימצא שוב את גן העדן האבוד של הילדות ושל האהבה הראשונה, אולי היחידה." – נֶדֶאָה בּורקָה רֶאליטאָטֶאה אֶבּרָיקה הספר תורגם לעברית על ידי המחבר....

27.
28.

הפעם הציון 2 אינו לזה שהספר "לא משהו", אלא, שהספר מרגיז ביותר, ואצלי עורר הרגשות קשות. העלילה מלווה שניים בני אותה שכבת גיל מאשדוד : רפי- אדם... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
אחד הספרים המענינים והבלתי מסחריים בעליל שקראתי בשנה האחרונה, הוא "מסדר אפמרה" שכתב יותם ראובני. אינני נוהג להרבות בכתיבת ביקורות, ראשי... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
המשורר היקר הקדיש בלדה על אחי מדחת (עמוד 234 ) ושלח לי את הספר ... ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
בכתיבה של יותם ראובני אפשר למצוא כמה הקבלות למה שפנחס שדה כתב בספריו, ובעניין של ספר זה "התפכחות" כשם ששדה חש עצמו לא פעם כמציל נפשות, כך הס... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ