הפעם הציון 2 אינו לזה שהספר "לא משהו", אלא, שהספר מרגיז ביותר, ואצלי עורר הרגשות קשות.
העלילה מלווה שניים בני אותה שכבת גיל מאשדוד :
רפי- אדם רציני , ישר הגון, מצפוני ועוד מני סגולות.
שימי- בחור פרוע שנישא לעדנה, אשכנזייה כשרה בת למשפחת אצולה, כתוצאה מהריון לא רצוי בכיתה י"ב.
הספר מתאר חברות שמתקיימת למרות השוני העצום.
שימי הוא הדמות הצבעונית. רודף נשים , בעיקר זונות, משתכר עד לאובדן עשתונות ובעיקר, אלים כלפי משפחתו, עובדיו וכל מי שמרגיז אותו, בהתפרצויות זעם לא נשלטות.
יש לזה הסבר פסיכולוגי בהמשך הספר : אבא הכה אותי אז גם אני מכה.
שימי גם נדיב לעובדיו , הם מקבלים תנאי עבודה מהטובים בארץ וכמה פליקים פה ושם לא יזיזו אותם ממקום עבודתם.
שניהם מגיעים לכלא.
שימי מגיע בעקבות אונס ורצח פלסטינית בזמן פעולה צבאית של גירוש מכפר שנכבש, ואילו רפי בגלל בעיות מצפון בזמן שירות בחברון.
דומה לא?
הכריכה האחורית של הספר מבטיחה הבנה ,של הצדדים. אבל לצערי זאת מצגת חד צדדית , עמדותיו של רפי הצדיק.
במקומות של התחלת פרק מובא "חומר רקע.." להארת עיני הקורא.
למשל תיאור רחוב השוהדא בחברון בצעדת העדלידע בפורים:
"לאבטח את מצעד הפורים של המתנחלים ברחוב הריק, מול בתיהם ולנוכח עיניהם המשתאות של הפלסטינאים שעדיין גרו שם סגורים ומסוגרים,בחלונות מרושתים כדי.. שלא יוכלו המתנחלים לזרוק אבנים פנימה".
ובקטע אחר אז מה עשו החיילים..."כשהיה בידיהם עצור, הם הוציאו עליו את כל זעמם, לפעמים עד סף מוות."
לרפי בכלא מגיע קצין אחר ואומר לו " הזדעזעת ממה שראית בחברון?
כן, ברור.
וראית רק חלק קטן מאוד. לא ראית חיילים עטויי ברדס שחור , חורים לעיניים בלבד,שמכים אב מול אשתו וילדיו כי האב "חשוד", אבל הוא בכלל לא נלקח לחקירה."
ובמקום אחר.." השלטים הכחולים ברחוב השוהדא,כמו האישור הרבני שניתן בהנהון או במבט, למשל לסירוב פקודה, או לאונס,..."
ואני שואל אתכם. האם אין ספר זה ראוי לתרגמו ל 30 שפות מינימום ופרס נובל ?
איכס.















