“Candide, ou l'optimisme 1759, הרומן מסעות פיקרסקי הנודע של וולטר, או כמו שכתב' דוקטור ראלף ומה שנימצא בכיסו בעת פטירתו', וולטר חתם על כתביו בשם בדוי לחמוק מעונש השלטונות לכתביו הסרקסטיים. קנדיד (תם מצרפתית) נמצא תחילה בנסיכות וסטפליה הפיקטיבית, שם משרת באחוזה את הברון לבית תונדר-טן-טרונקך, אך מגורש בשל התאהבותו בקוניגונדה היפיפייה והנשיקה האסורה. כל הסיפור הוא מסע מאסון לאסון. הסיפור הוא שמצני,”

“יש לי ידיד, חבר נאמן שמקועקע על זרועי השמאלית מזה 26 שנים. כשסיימתי את הצבא רציתי שתלווה אותי דמות נאיבית, קלסתר מרשים שאין בו רוע על מנת שיאזן אותי במקצת כי הייתי מאוד הפכפכה. הלכתי למכונים שונים בתל אביב ודפדפתי בקטלוגים: ראיתי סמלים שבטיים עתיקים, פיות ועשרות נחשים מפותלים, דולפינים, לבבות וורדים דוקרניים אך אלו לא דיברו אלי. בפירוש לא רציתי להיות כמו כולם – לסבול ממחט דוקרנית במשך 45 דקות ר”

“תן חיוך - הכל לטובה, לא בבית ספרו של וולטר. למען האמת, וולטר היה מתומכיה של הגישה האופטימית, אולם לעת זקנה שינה את דעתו ומחשבתו 180 מעלות ולתפיסתו- אנחנו לא חיים בטוב שבכל העולמות ובטח שלא הכל לטובה. בדרך זו הוא יוצא נגד ההאסכולה של לייבניץ שטענה כי העולם שאנו חיים בו הוא הטוב שיכול להיות מבין כל העולמות. את הנאיביות שבתפיסה של לייבניץ מתאר וולטר דרך דמות צעירה בשם קנדיד שאע"פ כל הטרגדיות המתרגשו”

“תן חיוך – הכל לטובה, זה אולי המשפט האופטימי ביותר שאני מכיר. קנדיד (תם בצרפתית) גיבור ספרו של וולטר רוצה מאוד להאמין בכך, אך המציאות שבה הוא נתקל, טופחת על פניו כל פעם מחדש. מאז שגורש מארמונו של הברון, משום שנתפס מנשק את בתו של הברון, עובר קנדיד מסע תלאות מסמר שיער, שהופכים את חייו לגהנום עלי אדמות, וכל זאת, מכיוון שהוא חפץ להתאחד שוב עם אהובתו. וולטר מציג בפנינו אגדה, שהיא למעשה אחת מהסאטירו”

“Candide, ou l'optimisme 1759, הרומן מסעות פיקרסקי הנודע של וולטר, או כמו שכתב' דוקטור ראלף ומה שנימצא בכיסו בעת פטירתו', וולטר חתם על כתביו בשם בדוי לחמוק מעונש השלטונות לכתביו הסרקסטיים. קנדיד (תם מצרפתית) נמצא תחילה בנסיכות וסטפליה הפיקטיבית, שם משרת באחוזה את הברון לבית תונדר-טן-טרונקך, אך מגורש בשל התאהבותו בקוניגונדה היפיפייה והנשיקה האסורה. כל הסיפור הוא מסע מאסון לאסון. הסיפור הוא שמצני,”

“יש לי ידיד, חבר נאמן שמקועקע על זרועי השמאלית מזה 26 שנים. כשסיימתי את הצבא רציתי שתלווה אותי דמות נאיבית, קלסתר מרשים שאין בו רוע על מנת שיאזן אותי במקצת כי הייתי מאוד הפכפכה. הלכתי למכונים שונים בתל אביב ודפדפתי בקטלוגים: ראיתי סמלים שבטיים עתיקים, פיות ועשרות נחשים מפותלים, דולפינים, לבבות וורדים דוקרניים אך אלו לא דיברו אלי. בפירוש לא רציתי להיות כמו כולם – לסבול ממחט דוקרנית במשך 45 דקות ר”

“תן חיוך - הכל לטובה, לא בבית ספרו של וולטר. למען האמת, וולטר היה מתומכיה של הגישה האופטימית, אולם לעת זקנה שינה את דעתו ומחשבתו 180 מעלות ולתפיסתו- אנחנו לא חיים בטוב שבכל העולמות ובטח שלא הכל לטובה. בדרך זו הוא יוצא נגד ההאסכולה של לייבניץ שטענה כי העולם שאנו חיים בו הוא הטוב שיכול להיות מבין כל העולמות. את הנאיביות שבתפיסה של לייבניץ מתאר וולטר דרך דמות צעירה בשם קנדיד שאע"פ כל הטרגדיות המתרגשו”

“תן חיוך – הכל לטובה, זה אולי המשפט האופטימי ביותר שאני מכיר. קנדיד (תם בצרפתית) גיבור ספרו של וולטר רוצה מאוד להאמין בכך, אך המציאות שבה הוא נתקל, טופחת על פניו כל פעם מחדש. מאז שגורש מארמונו של הברון, משום שנתפס מנשק את בתו של הברון, עובר קנדיד מסע תלאות מסמר שיער, שהופכים את חייו לגהנום עלי אדמות, וכל זאת, מכיוון שהוא חפץ להתאחד שוב עם אהובתו. וולטר מציג בפנינו אגדה, שהיא למעשה אחת מהסאטירו”