חצי שנה הסתובבתי עם הספר הזה בתיק. ספרון פנקסי עם כריכה קשה עטופה בנייר חום ממוחזר, ששוקל פחות מאייפון ושעם לחץ פיזי מתון יכול להידחס אפילו לארנקים מסוימים - אבל לא לקטנצ'יק שלי. נסחבתי איתו כדי שאם אתקע באיזשהו תור בדואר, בבנק או במרפאה, הוא יקצר לי קצת את משך ההמתנה - ועוד עם מכונת אספרסו. כה חבל שאני לא בנאדם של קפה. לי באופן אישי עדיפה סביבת עבודה עם שוקו מוּ או מוקה יטבתה.

בקיצור, זה ספר סֶלֶבּ: ספר להמתנה בתור.

ואז, כעבור חצי שנה של טלטולים, ישבתי לי בחצר וסיימתי אותו בשעה וקצת ובכלל לא שמתי לב שירד קצת גשם. לקח לספר 50 ומשהו עמודים, כמה חודשים ואני כבר לא זוכרת כמה תורים כדי להיכנס להילוך הנכון עבורי, ומשם הוא כבר המשיך בבקרת שיוט לעבר הסוף. עד לאותה נקודה הוא די נסחב, היה קצת תקוע ואפילו טיפה משעמם. הוא היה סוג של "הרהורים על קילוף שעועית" גם אם השעועית היא גזר בשביל עוגת גזר או תפוחים בשביל המחית של *התינוקת.

לא מזמן התחלתי לקרוא את "נוטות החסד" ועניין אותי לקרוא על מתרגמים, בגלל הערכתי, התפעלותי וגם חמלתי למתרגם של "נוטות החסד". להפתעתי מצאתי התייחסות לעבודת המתרגמים בספרון זה. הוא לא חידש לי. כן, תרגום ספרותי זו עבודה מעניינת, מגוונת ומאתגרת, אבל השכר שלה שווה לתחת גם כשזה ביורו.

חמישה מיליון מובטלים היו בגרמניה כשיואכים רוהלר, בעלה של המספרת, פוטר מעבודתו בעירייה כלשהי בגרמניה. נתון זה לא כולל את כל המובטלים העתידיים שיגיעו באדיבות המלאכית מרקל שקולטת בלב חפץ את מהגרי העולם כולו. מהגרי העולם כולו, התאחדו! בואו נא לגרמניה.

אני צופה תמורות פוליטיות משמעותיות בגרמניה שישפיעו על אירופה כולה, ותמורות פוליטיות משמעותיות בגרמניה שמשפיעות על אירופה כולה זה לא עניין מבשר טובות. כמה טוב שליהודים יש בית לאומי.

לאחרונה ראיתי שני סרטים שעוסקים, בין היתר, בפיטורים ובחיים שאחריהם: " קומפני מן" ו"התמוטטות".

בשניהם היו פיטורים המוניים, מהסוג שאפילו המפטרים כינו אותם blood bath. פיטורים ממשפחת ה"ירידה לצורך עלייה" (ירידה במספר העובדים החפ"שים כדי ששכר המנהלים הביג-שוטים ימשיך לעלות) שבמסגרתם פושטת על בניין המפוטרים חברה חיצונית לייעוץ התייעלותי ונציגיה לוקחים כל נידון לשיחה אישית ומסבירים לו שהוא אחלה ושהוא מאה אחוז וכל זה, אבל המצב, אתה יודע... והם גם אומרים לו שהם מאוד אמפתיים למצבו ומבינים את הקושי אבל ההחלטה סופית, ולא, אתה לא יכול לדבר עם אף אחד אחר. הם גם מאוד מעריכים את התרומה שלו לחברה, את ההשקעה ואת הראש הגדול, אבל מיד בתום השיחה אתה צריך ללכת לשולחן שלך לאסוף את הפקעאלך לתוך קופסת קרטון שכבר מחכה לך שם ולעזוב את הבניין לאלתר ולצמיתות. אנו מאחלים לך הצלחה רבה בדרכך החדשה ועכשיו לך. לך לקיבינימט או לאן שתרצה, זה לא משנה לנו.

ואל תשכח, אנחנו תמיד נהיה פה בשבילך, גם אם נשנה את קוד הכניסה למשרד, נפסיק לך את הביטוח הרפואי לאלתר ונחסום לך את הסלולרי תיכף ומייד.

בפיטורים האלה תמיד יש קופסת קרטון. לא שקית, לא תרמיל, לא תיק, לא בראון פייפר בג, לא איזו קופסה מאולתרת שנשארה מהמשלוח של האוכל הסיני או מהאריזה של מכונת האספרסו החדשה. תמיד יש קופסת קרטון צחה וחדשה מדגם "הקרטון המשרדי מבשר הרעות" שכל תכליתה היא להכיל את שאריות החיים של המפוטר החדש.

בקיצור, קל"ב: קרטון למובטל בטיטו.

ואני חושבת לי... אם יפטרו את איש הקרטונים, מי יביא את הקרטון למפוטרים? בהחלט ייתכן שהמשרה הכי בטוחה, יציבה ונחשקת בכל חברה היא סמנכ"ל קרטונים. תמיד תהיה לו עבודה כי תמיד יהיו פיטורים. אני תוהה מי יהיה האחרון שיכבה את האור בחברה: המנכ"ל/יו"ר/נשיא או שמא סמנכ"ל הקרטונים?

גם יואכים רוהלר ארז את שאריות החיים ושאריות הכבוד שלו בקרטון. יואכים רוהלר פוטר ממשרתו לא מפני שהוא היה עובד לא טוב, אלא מפני שהוא היה עובד יותר מדי טוב. ואז הגיעה מנהלת חדשה צרת עין ומרושעת, והוא פשוט לא בא לה טוב בעיניים. העמיתים שלו, מה שנהוג לכנות "חבריו לעבודה", זיהו באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה והתרחקו ממנו, התנכרו לו, התנכלו לו ובסוף גם בגדו בו. כן, חברים יש רק בקיבוץ ואפילו הם כבר הופרטו.

הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטה של אשתו. השתלשלות האירועים שהובילה לפיטורים משתרגת בתיאור חיי היום-יום של משפחה שבראשה עומד מובטל, אך היא מספרת את הסיפור פחות טוב ממה שציפיתי. והיו לי ציפיות כי בנשמתי אני סוג של יואכים רוהלר.

ומה עכשיו? עכשיו אתה בחוץ. ומלקקי התחת בפנים.

ועל זה את מגנה אותי. כאילו שזאת אשמתי. את לא רואה מה עשיתי. איך נלחמתי.

אתה שמטת לנו את הקרקע מתחת לרגליים, אני אומרת. אתה נשארת גאה וצודק, אמיץ וישר. ועכשיו אין לנו ממה לחיות.

(עמ' 88)

אני קוראת תקצירים רק כשאני מסיימת לקרוא את הספר. ככה עדיף. כשאני קונה ספר אני מעלעלת בתקציר אבל בדרך כלל הוא ימתין בערימה ועד שאקרא אותו התקציר ממילא כבר יישכח. גם את התקציר הזה קראתי רק עם סיום הקריאה, והוא סידר לי את המחשבות יותר טוב מהספר כולו. התקציר של הספר עולה על הספר ובזכותו הוא יקבל כוכב נוסף. הרעיון של הספר חשוב אבל לדעתי הביצוע לקה בחסר. הכוונה הייתה טובה אבל איפשהו בדרך היא התפספסה.

מי שמיטיבה להתמודד עם המצבים האלה, שבעצם לא קורה בהם כלום אבל קורה בהם הרבה, זו מאיה ערד. אחרי שקראתי (כמעט ברצף) ארבעה ספרים שלה, אני מרשה לעצמי לקבוע זאת בביטחון. אם מישהי מסוגלת לפרוט לפרוטות מצב קיומי מחורבן כמו פיטורים ואבטלה, זו מאיה ערד.

מי שהתמזל או איתרע מזלו להזדקק לשירותי המוסד לביטוח לאומי בוודאי שם לב לסטנדים המסודרים של חוברות המידע בשלל נושאים חברתיים: הריון, פגיעה בעבודה, יציאה לגימלאות, קשישים וגם אבטלה.

זה ספורט לאומי לתקוף את הביטוח הלאומי על כך שהוא מתעמר באזרחים, אבל כמה טוב שיש להם מסננים שלוכדים את הרמאים הקטנים והגדולים. הביטוח הלאומי לא מתעמר, הוא מתעמת. הוא מתעמת עם מי שצריך כדי לשמור על הכספים של כולנו. כי אם הוא לא ישמור על הכספים של כולנו, איך הוא יוכל להעביר לערביי מזרח ירושלים 2 מיליארד שקל בשנה? אני הייתי נותנת להם קדחת, אבל זו רק אני.

הספר הזה לא ארוך יותר או כבד יותר מחוברות המידע של הביטוח הלאומי, והיה לו פוטנציאל להיות ספר תמיכה למובטל החדש, אבל הפוטנציאל לא מומש.

איך קרה שספר גרמני הפך לשיר הלל ותמיכה במוסד לביטוח לאומי הישראלי? קרה.

איך קרה שהביקורת שכתבתי היא כנראה ארוכה יותר מהספר? מפאת אורכו הקטן של הספר ויצר החפרנות הגדול שלי. גם זה הישג שמצריך כישרון כלשהו.

*למה "התינוקת"? אין לה שם? בשלב מסוים המספרת אפילו כינתה אותה "הילודה". רק שלא תצא כמו קווין חצ'טוריאן. ומי בימינו קורא לילדה קטנה מונה? אם היא מונה, אזי אחותה, "התינוקת", היא אולי ליזה.

החיוך היחיד בספר

למה אנחנו לא יוצאים לחופשת קיץ? כל הילדים יוצאים בקיץ לחופשת קיץ.

כי אין לנו כל כך הרבה כסף השנה.

למה אין לנו הרבה כסף?

את מתכוונת, לא כל כך הרבה כסף השנה?

כן.

כי - כי לאבא הרי היה ריב בעבודה, ומישהו עזר לנו עם זה, עורך דין, והוא עולה הרבה כסף, וחוץ מזה הריב אולי יימשך, וכל זמן שאנחנו לא יודעים בדיוק, עדיף שנישאר כאן.

אה. למה אבא לא יכול לריב לבד?

כי זה ריב גדול.

(עמ' 147)

תודה לדן סתיו, אלון דה אלפרט, מחשבות ו-zooey glass שרק בזכות הביקורות שלהם שמעתי על הספר.

חצי שנה הסתובבתי עם הספר הזה בתיק. ספרון פנקסי עם כריכה קשה עטופה בנייר חום ממוחזר, ששוקל פחות מאייפון ושעם לחץ פיזי מתון יכול להידחס אפילו לארנקים מסוימים - אבל לא לקטנצ'יק שלי. נסחבתי איתו כדי שאם אתקע באיזשהו תור בדואר, בבנק או במרפאה, הוא יקצר לי קצת את משך ההמתנה - ועוד עם מכונת אספרסו. כה חבל שאני לא בנאדם של קפה. לי באופן אישי עדיפה סביבת עבודה עם שוקו מוּ או מוקה יטבתה.

בקיצור, זה ספר סֶלֶבּ: ספר להמתנה בתור.

ואז, כעבור חצי שנה של טלטולים, ישבתי לי בחצר וסיימתי אותו בשעה וקצת ובכלל לא שמתי לב שירד קצת גשם. לקח לספר 50 ומשהו עמודים, כמה חודשים ואני כבר לא זוכרת כמה תורים כדי להיכנס להילוך הנכון עבורי, ומשם הוא כבר המשיך בבקרת שיוט לעבר הסוף. עד לאותה נקודה הוא די נסחב, היה קצת תקוע ואפילו טיפה משעמם. הוא היה סוג של "הרהורים על קילוף שעועית" גם אם השעועית היא גזר בשביל עוגת גזר או תפוחים בשביל המחית של *התינוקת.

לא מזמן התחלתי לקרוא את "נוטות החסד" ועניין אותי לקרוא על מתרגמים, בגלל הערכתי, התפעלותי וגם חמלתי למתרגם של "נוטות החסד". להפתעתי מצאתי התייחסות לעבודת המתרגמים בספרון זה. הוא לא חידש לי. כן, תרגום ספרותי זו עבודה מעניינת, מגוונת ומאתגרת, אבל השכר שלה שווה לתחת גם כשזה ביורו.

חמישה מיליון מובטלים היו בגרמניה כשיואכים רוהלר, בעלה של המספרת, פוטר מעבודתו בעירייה כלשהי בגרמניה. נתון זה לא כולל את כל המובטלים העתידיים שיגיעו באדיבות המלאכית מרקל שקולטת בלב חפץ את מהגרי העולם כולו. מהגרי העולם כולו, התאחדו! בואו נא לגרמניה.

אני צופה תמורות פוליטיות משמעותיות בגרמניה שישפיעו על אירופה כולה, ותמורות פוליטיות משמעותיות בגרמניה שמשפיעות על אירופה כולה זה לא עניין מבשר טובות. כמה טוב שליהודים יש בית לאומי.

לאחרונה ראיתי שני סרטים שעוסקים, בין היתר, בפיטורים ובחיים שאחריהם: " קומפני מן" ו"התמוטטות".

בשניהם היו פיטורים המוניים, מהסוג שאפילו המפטרים כינו אותם blood bath. פיטורים ממשפחת ה"ירידה לצורך עלייה" (ירידה במספר העובדים החפ"שים כדי ששכר המנהלים הביג-שוטים ימשיך לעלות) שבמסגרתם פושטת על בניין המפוטרים חברה חיצונית לייעוץ התייעלותי ונציגיה לוקחים כל נידון לשיחה אישית ומסבירים לו שהוא אחלה ושהוא מאה אחוז וכל זה, אבל המצב, אתה יודע... והם גם אומרים לו שהם מאוד אמפתיים למצבו ומבינים את הקושי אבל ההחלטה סופית, ולא, אתה לא יכול לדבר עם אף אחד אחר. הם גם מאוד מעריכים את התרומה שלו לחברה, את ההשקעה ואת הראש הגדול, אבל מיד בתום השיחה אתה צריך ללכת לשולחן שלך לאסוף את הפקעאלך לתוך קופסת קרטון שכבר מחכה לך שם ולעזוב את הבניין לאלתר ולצמיתות. אנו מאחלים לך הצלחה רבה בדרכך החדשה ועכשיו לך. לך לקיבינימט או לאן שתרצה, זה לא משנה לנו.

ואל תשכח, אנחנו תמיד נהיה פה בשבילך, גם אם נשנה את קוד הכניסה למשרד, נפסיק לך את הביטוח הרפואי לאלתר ונחסום לך את הסלולרי תיכף ומייד.

בפיטורים האלה תמיד יש קופסת קרטון. לא שקית, לא תרמיל, לא תיק, לא בראון פייפר בג, לא איזו קופסה מאולתרת שנשארה מהמשלוח של האוכל הסיני או מהאריזה של מכונת האספרסו החדשה. תמיד יש קופסת קרטון צחה וחדשה מדגם "הקרטון המשרדי מבשר הרעות" שכל תכליתה היא להכיל את שאריות החיים של המפוטר החדש.

בקיצור, קל"ב: קרטון למובטל בטיטו.

ואני חושבת לי... אם יפטרו את איש הקרטונים, מי יביא את הקרטון למפוטרים? בהחלט ייתכן שהמשרה הכי בטוחה, יציבה ונחשקת בכל חברה היא סמנכ"ל קרטונים. תמיד תהיה לו עבודה כי תמיד יהיו פיטורים. אני תוהה מי יהיה האחרון שיכבה את האור בחברה: המנכ"ל/יו"ר/נשיא או שמא סמנכ"ל הקרטונים?

גם יואכים רוהלר ארז את שאריות החיים ושאריות הכבוד שלו בקרטון. יואכים רוהלר פוטר ממשרתו לא מפני שהוא היה עובד לא טוב, אלא מפני שהוא היה עובד יותר מדי טוב. ואז הגיעה מנהלת חדשה צרת עין ומרושעת, והוא פשוט לא בא לה טוב בעיניים. העמיתים שלו, מה שנהוג לכנות "חבריו לעבודה", זיהו באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה והתרחקו ממנו, התנכרו לו, התנכלו לו ובסוף גם בגדו בו. כן, חברים יש רק בקיבוץ ואפילו הם כבר הופרטו.

הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטה של אשתו. השתלשלות האירועים שהובילה לפיטורים משתרגת בתיאור חיי היום-יום של משפחה שבראשה עומד מובטל, אך היא מספרת את הסיפור פחות טוב ממה שציפיתי. והיו לי ציפיות כי בנשמתי אני סוג של יואכים רוהלר.

ומה עכשיו? עכשיו אתה בחוץ. ומלקקי התחת בפנים.

ועל זה את מגנה אותי. כאילו שזאת אשמתי. את לא רואה מה עשיתי. איך נלחמתי.

אתה שמטת לנו את הקרקע מתחת לרגליים, אני אומרת. אתה נשארת גאה וצודק, אמיץ וישר. ועכשיו אין לנו ממה לחיות.

(עמ' 88)

אני קוראת תקצירים רק כשאני מסיימת לקרוא את הספר. ככה עדיף. כשאני קונה ספר אני מעלעלת בתקציר אבל בדרך כלל הוא ימתין בערימה ועד שאקרא אותו התקציר ממילא כבר יישכח. גם את התקציר הזה קראתי רק עם סיום הקריאה, והוא סידר לי את המחשבות יותר טוב מהספר כולו. התקציר של הספר עולה על הספר ובזכותו הוא יקבל כוכב נוסף. הרעיון של הספר חשוב אבל לדעתי הביצוע לקה בחסר. הכוונה הייתה טובה אבל איפשהו בדרך היא התפספסה.

מי שמיטיבה להתמודד עם המצבים האלה, שבעצם לא קורה בהם כלום אבל קורה בהם הרבה, זו מאיה ערד. אחרי שקראתי (כמעט ברצף) ארבעה ספרים שלה, אני מרשה לעצמי לקבוע זאת בביטחון. אם מישהי מסוגלת לפרוט לפרוטות מצב קיומי מחורבן כמו פיטורים ואבטלה, זו מאיה ערד.

מי שהתמזל או איתרע מזלו להזדקק לשירותי המוסד לביטוח לאומי בוודאי שם לב לסטנדים המסודרים של חוברות המידע בשלל נושאים חברתיים: הריון, פגיעה בעבודה, יציאה לגימלאות, קשישים וגם אבטלה.

זה ספורט לאומי לתקוף את הביטוח הלאומי על כך שהוא מתעמר באזרחים, אבל כמה טוב שיש להם מסננים שלוכדים את הרמאים הקטנים והגדולים. הביטוח הלאומי לא מתעמר, הוא מתעמת. הוא מתעמת עם מי שצריך כדי לשמור על הכספים של כולנו. כי אם הוא לא ישמור על הכספים של כולנו, איך הוא יוכל להעביר לערביי מזרח ירושלים 2 מיליארד שקל בשנה? אני הייתי נותנת להם קדחת, אבל זו רק אני.

הספר הזה לא ארוך יותר או כבד יותר מחוברות המידע של הביטוח הלאומי, והיה לו פוטנציאל להיות ספר תמיכה למובטל החדש, אבל הפוטנציאל לא מומש.

איך קרה שספר גרמני הפך לשיר הלל ותמיכה במוסד לביטוח לאומי הישראלי? קרה.

איך קרה שהביקורת שכתבתי היא כנראה ארוכה יותר מהספר? מפאת אורכו הקטן של הספר ויצר החפרנות הגדול שלי. גם זה הישג שמצריך כישרון כלשהו.

*למה "התינוקת"? אין לה שם? בשלב מסוים המספרת אפילו כינתה אותה "הילודה". רק שלא תצא כמו קווין חצ'טוריאן. ומי בימינו קורא לילדה קטנה מונה? אם היא מונה, אזי אחותה, "התינוקת", היא אולי ליזה.

החיוך היחיד בספר

למה אנחנו לא יוצאים לחופשת קיץ? כל הילדים יוצאים בקיץ לחופשת קיץ.

כי אין לנו כל כך הרבה כסף השנה.

למה אין לנו הרבה כסף?

את מתכוונת, לא כל כך הרבה כסף השנה?

כן.

כי - כי לאבא הרי היה ריב בעבודה, ומישהו עזר לנו עם זה, עורך דין, והוא עולה הרבה כסף, וחוץ מזה הריב אולי יימשך, וכל זמן שאנחנו לא יודעים בדיוק, עדיף שנישאר כאן.

אה. למה אבא לא יכול לריב לבד?

כי זה ריב גדול.

(עמ' 147)

תודה לדן סתיו, אלון דה אלפרט, מחשבות ו-zooey glass שרק בזכות הביקורות שלהם שמעתי על הספר.