“אדון בלומנטל הוא יהודי חביב ורגיל למדי, כזה שמזכיר לכם את הבנקאי שלכם או את השכן שהתנדב להיות ועד הבית. הוא לא מזכיר לא את רובינזון קרוזו, ובטח שלא את טרזן, אמנם יש בו חכמה וחוש הומור, אבל גם לא מעט שלומיאליות, בלבול, שכחנות והמון אנושיות. עקב רצף מוזר של מקרים, בלומנטל זה מוצא את עצמו על חופו של אי מבודד כשמזוודה בידו, משוכנע שמחר יגיעו לאסוף אותו. אלא שרצה האל והטרמפ המיוחל בושש לבוא ובסופו של ד”