מה קורה לאדם באמצע החיים שממש במקרה ובדרך לא דרך ננטש לו על אי בודד, אחד מאיי הקריביים, לבדו עם שתי שמיכות ותיק קטן ובו תפילין ועוגה לארוחת חמש? כיצד הוא מסתדר? על מה הוא חושב?
אדון אלימלך בלומנטל הוא האיש, יהודי מאמין - כזה מן שלומיאל שנזרק אל בדידות מזהרת וחוסר כל, אל אי קטנטן ב "נו - וואר".
אך לאדון בלומנטל, בדומה לרובינזון קרוזו, יש יכולות עצומות שאפילו הוא לא ידע על עצם קיומן ובעיקר יש לו א

אדון בלומנטל הוא יהודי חביב ורגיל למדי, כזה שמזכיר לכם את הבנקאי שלכם או את השכן שהתנדב להיות ועד הבית. הוא לא מזכיר לא את רובינזון קרוזו, ובטח שלא את טרזן, אמנם יש בו חכמה וחוש הומור, אבל גם לא מעט שלומיאליות, בלבול, שכחנות והמון אנושיות. עקב רצף מוזר של מקרים, בלומנטל זה מוצא את עצמו על חופו של אי מבודד כשמזוודה בידו, משוכנע שמחר יגיעו לאסוף אותו. אלא שרצה האל והטרמפ המיוחל בושש לבוא ובסופו של ד

ספר מקסים. ספרות טובה מאד. שפה עברית תקנית משובצת לשון קודש וסיפורים חסידיים. בלעתיו בשקיקה. אלך לקרוא את הבא של <mark>דניאל שלם</mark>.

אז מה זה בעצם, הספר הזה?
האם זהו ספר הרפתקאות קליל למי שאהבו בילדותם את רובינזון קרוזו, אי התעלומות, משפחת רובינזון השוויצרית ושאר עלילות האיים הבודדים?
או שמא ספר עמוק מלא ברעיונות יהודיים וחסידיים?

הסיפור הבסיסי הוא סיפור הרפתקאותיו של אדם שנקלע לאי בודד וכיצד הוא שורד בו.
מהרובד הזה, אפילו ילדים יכולים להינות. וגם אם הסיפור הבסיסי לא מקורי במיוחד, הרי שדמותו הנבעכית של בלומנטל, התגליות ש

הקסם של הרומן הזה הוא העיסוק בנושא שאין לו הרבה התייחסות בספרות ובמחקר – יהודי חצי האי ערב טרם עליית האיסלאם. הספר מספק מידע רב שכתוב בצורה מסקרנת וקולחת, ועל כך מגיע עיקר הקרדיט לסופר, למרות שמבחינה ספרותית היצירה מרגישה קצת בוסרית (ומבדיקה קצרה התברר שהוא אכן היה מאוד צעיר בעת כתיבת הספר בראשית המילניום).