“"הן אי אפשר להרגיש מכאן גם את חום ידיך עמנולינו ובכל זאת מרגישה אני בו, מתגעגעת עליו, עליך, אל – " האינטימיות בספר הזה על כל שעל וכל פסיעה כמו משרטטת לקורא מפת אהבה ומהפנטת את הקורא. זהו מסע ספרותי עם רמיזות ומחוות נפלאות וסערות של הנפש ואולי יש אנשים שחופנים געגוע כזה באופן תמידי כמו לאה שלנו. בסוף הכל זה זיכרונות וריחות וקולות ומתי הם מתעמעמים ונעלמים בבליל החיים ומתי הם צצים בהוד והדר לה”

“'אוף, לעזאזל עם יוקר המחיה!' מתחשק לי לצרוח בקולי קולות. 'למה דירה אחת מסכנה עולה יותר ממיליון שקל? למה, אה?' אני צופה בכתבה בחדשות בערוץ 2 שעוסקת בדיוק בנושא הזה. הכתבה עוקבת אחר מספר זוגות צעירים שבסך הכל רוצים לקנות דירה. מבטיחים להם הרבה דברים כמו למשל הוזלה במחיר הדירה בעקבות הצעת החוק של לפיד (0% מע"מ) אבל אחר כך הזוגות הצעירים מגלים שלא כך הדבר ושההיפך הוא הנכון ומה לעשות, הממשלה התפרקה”

“בכל פעם שההורים שלי היו רבים והייתי קטנה מכדי לצאת לבד מהבית הייתי נכנסת לחדר שלי סוגרת את הדלת ומנסה בכל כוחי לא להיות שם. הדרך הטובה ביותר בשבילי להתנתק היתה ספרים. עד היום זה ככה. ספרים רבים היו חברים טובים שלי וליוו אותי בשעות קשות, ובכל זאת כובע קסמים היה תמיד מיוחד. כל ספר הווה בריחה כאשר שקעתי לתוכו, ואיפשר לשכוח את המציאות. הבעיה היא שכשסיימתי לקרוא החזרה להווה היתה מלווה בנפילה קשה. לא כ”

“ברלין, 1932. בסיר גועש ורועש זה של ארבעה מיליוני בני אדם מזמן הגורל את פגישתם של שניים. זרים ומוגנים מחשכת הלילה אך ורק על-ידי קירותיו המתכתיים של קרון החשמלית, יושבים גבר ואשה. יהודי וגויה. גרוש כבן 35, ועלמה בראשית שנות העשרים לחייה. ולמרות ההבדלים הניכרים, לא חסר להם מן המשותף: גם הוא גם היא נמנים על קורבנות חרב הבדידות. אין הם נוסעים לשום מקום, אלא תרים אחר מפלט מרגשות האהבה הנכזבת. שניהם מוצא”

“"הן אי אפשר להרגיש מכאן גם את חום ידיך עמנולינו ובכל זאת מרגישה אני בו, מתגעגעת עליו, עליך, אל – " האינטימיות בספר הזה על כל שעל וכל פסיעה כמו משרטטת לקורא מפת אהבה ומהפנטת את הקורא. זהו מסע ספרותי עם רמיזות ומחוות נפלאות וסערות של הנפש ואולי יש אנשים שחופנים געגוע כזה באופן תמידי כמו לאה שלנו. בסוף הכל זה זיכרונות וריחות וקולות ומתי הם מתעמעמים ונעלמים בבליל החיים ומתי הם צצים בהוד והדר לה”

“'אוף, לעזאזל עם יוקר המחיה!' מתחשק לי לצרוח בקולי קולות. 'למה דירה אחת מסכנה עולה יותר ממיליון שקל? למה, אה?' אני צופה בכתבה בחדשות בערוץ 2 שעוסקת בדיוק בנושא הזה. הכתבה עוקבת אחר מספר זוגות צעירים שבסך הכל רוצים לקנות דירה. מבטיחים להם הרבה דברים כמו למשל הוזלה במחיר הדירה בעקבות הצעת החוק של לפיד (0% מע"מ) אבל אחר כך הזוגות הצעירים מגלים שלא כך הדבר ושההיפך הוא הנכון ומה לעשות, הממשלה התפרקה”

“בכל פעם שההורים שלי היו רבים והייתי קטנה מכדי לצאת לבד מהבית הייתי נכנסת לחדר שלי סוגרת את הדלת ומנסה בכל כוחי לא להיות שם. הדרך הטובה ביותר בשבילי להתנתק היתה ספרים. עד היום זה ככה. ספרים רבים היו חברים טובים שלי וליוו אותי בשעות קשות, ובכל זאת כובע קסמים היה תמיד מיוחד. כל ספר הווה בריחה כאשר שקעתי לתוכו, ואיפשר לשכוח את המציאות. הבעיה היא שכשסיימתי לקרוא החזרה להווה היתה מלווה בנפילה קשה. לא כ”

“ברלין, 1932. בסיר גועש ורועש זה של ארבעה מיליוני בני אדם מזמן הגורל את פגישתם של שניים. זרים ומוגנים מחשכת הלילה אך ורק על-ידי קירותיו המתכתיים של קרון החשמלית, יושבים גבר ואשה. יהודי וגויה. גרוש כבן 35, ועלמה בראשית שנות העשרים לחייה. ולמרות ההבדלים הניכרים, לא חסר להם מן המשותף: גם הוא גם היא נמנים על קורבנות חרב הבדידות. אין הם נוסעים לשום מקום, אלא תרים אחר מפלט מרגשות האהבה הנכזבת. שניהם מוצא”