“הספר האלמותי של לאה גולדברג,יצא במהדורה חדשה. החידוש

הינו באיורים המלווים לטקסט הנהדר.האיורים הינם

מעשה-ידיה של המאיירת נטלי וקסמן-שנקר שנעשו כחלק

מפרויקט-גמר מסלול האיור בבית הספר שנקר.

כבר מהדף הראשון יש כפולת- דפים ובו נפרשת דמותו של ברנש

חייכן,מפוזר,מבולבל,מרכיב משקפי-יורם ובעל רעמת שיער

שחורה גדולה מפוזרת המתבדרת ברוח.{ מזכיר קצת את

דמותו של "דודי שמחה" של ע. הלל}.

הוא נוסע במכוניתו המוזרה אף היא כנגד כיוון התנועה

בצומת קולנוע מוגרבי ז"ל בת"א כאשר הוא זוכה למבטי פליאה

מצד ההולכים במדרכה.וזה מהותו של הטקסט בספר - מעשיו

מחשבותיו,וזווית ראייתו המוזרים המשונים אבל עם הרבה חן

לחיים ולפרשנותם .

בכל כפולת-דפים שכזאת מתקיים טיול לתוך או התבוננות לרגע

בחפצים משונים ,מצחיקים ,מופלאים שעושים את הקריאה

לחוויה מופלאה ומענגת. המאיירת אף עושה מחוות הומאז'ים

לסופרת לאה גולדברג: ציור- הספר "מלחמה ושלום" אותו

תרגמה הסופרת לעברית,והספר זרוק מתחת לכיסא שנשכח

באמבטיה. כל -כך מתאים לאווירת הספר .

ו-הומאז' נוסף :ציור דיוקנה המחייך של הסופרת אוחזת

בסיגריה בנוסעה באוטובוס יחד עם המפוזר .

הצבעים באיורים בהירים מגוונים,מלאי-חיים - הסוחפים את

הקורא להלך-רוח שובבי ותמים של ילדות .

בהשוואה בין שני הספרים ,אין ספק כי ציוריה של לאה

גולדברג בספר הראשון הנם ציורים שנוסכים דיכאון,עצבות

וכיעור בדמויות,והם אינם ולא יכולים לדבר אל הילדים של

היום. הספר במהדורה האיורית החדשה עושה רק טוב

לספרה של גולדברג,ולדעתי הוא מחזיר אותו לחיים מחודשים

של המאה ה-21 .הוצאת "עם עובד" עשתה נכון כאשר בכריכה

האחורית היא מזכירה ומחדשת לקוראים את קורות פועלה

וחייה של הסופרת לדור שלא מכיר את הסופרת המופלאה הזאת .

ספר שיהפוך לקנון מחודש גם בזכות איורייה של המאיירת טלי וקסמן שנקר.”