הקופסה השחורה של ברטוב

השבוע התבשרתי על מותו של הסופר <mark>חנוך ברטוב</mark>, אותו לא הכרתי באופן אישי, ולמרות כך, הרגשתי צביטה גדולה בלב, כמו במותו של קרוב. שניים מספריו של ברטוב, הכרתי באופן משמעותי, של מי אתה ילד ופצעי בגרות, אותם קראתי בילדותי, כספרי חניכה ומעבר, מספרי הילדות לספרי הבגרות שלי. ברטוב סיפר לי סיפור ציוני, מנקודת מבטו של מתבגר, על תקופה גדולה וסוערת, שואה והקמת המדינה, סיפור שעיצב את הש

זו לא מהדורת הספר שאני קראתי. הספר כאן יוצא בהוצאת עם עובד, בפורמט של ספרייה לעם ובכריכה רכה. הספר שברשותי יצא בשנת 1988 בספריית מעריב, בכריכה קשה, בפורמט גדול ובדפים עבים כדרכם של ספרים מסוף שנות השמונים. על הכריכה של הספר שאני קראתי יש תמונה שספק אם היא תגיד משהו למי שנולד לאחר שנת 1990, אבל אומרת הרבה מאוד לילידי העשורים שלפני כן. התצלום הוא תקריב של החלק העליון של קלטת שמע, עם המראה המצמרר של

כי האדם עץ השדה

אבי שהיה איש של עצים כל חייו, מהגיחו לעולם ועד יומו האחרון, בו הוא לפתע קרס ומת מתחת לאחד מעצי גינתו, כפי שבקש לעצמו, לימד אותי להביט אל החיים כנמשלים לעצים ביופיים ובכיליונם. כמילות השיר אותן ניסח נתן זך בצורה מופלאה:

כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

המחשבה על עצים וחיים, בתקופה המאוד מיוחדת שבין

נובמבר 1967. תאונת דרכים רבת-נפגעים ליד לונדון. בין הפצועים גבר כבן ארבעים חסר הכרה.
מיהו הפצוע? כיצד אפשר לתרץ את העובדה המתעתעת שחפציו מרמזים על שלושה כיוונים שונים - גרמניה, צרפת וישראל? ומה הוא עושה באנגליה?
הקוראים מתחקים אחר מאמציו של אבנר בן-ברק, סוכן מוסד במסווה של מהנדס אלקטרוניקה, לחשוף את זהותו של הפצוע השותק, תוך כדי תחרות, ואחר כך שיתוף פעולה, עם גורמי ביון אירופאים זרים.

<mark>חנוך</mark> בר

<mark>חנוך ברטוב</mark>! סופר ענק שככה חומק ממרכז הבמה – אל תפספסו אותו.
שנסו עיניכם ודלגו מעל עברית ותיקה יותר, והתענגו.



אז איך זה קרה באמת? איך זה הרגיש לאדם הפשוט?
אני מבין את העובדות אבל זה פשוט מדי, קצר מידי, יבש מדי – אני לא יכול לדמיין בעצמי.

מלחמת העצמאות נגמרת, והמונים עולים, ממזרח וממערב וממלאים את הארץ.
תוך מספר חודשים האוכלוסייה היהודית יותר ממכפילה את עצמה.

מה זה קשיש?
תשאלו את אבא שלי, הוא יגיד לכם. "חחחח, שרה, תראי, כתוב בעיתון קשיש בן 75". זה מצחיק כי בן 75 הוא לא קשיש. בן 75 נוסע בשני אוטובוסים ואז הולך ברגל לתקן ברז דולף אצל הבת שלו. בן 75 עולה על שולחן כדי לתקן משהו במזגן של בית הכנסת, ואז קופץ מהשולחן ושובר שתי צלעות, אבל העיקר שחסך כסף לתיקון. בן 75 נוסע באוטובוס לשוק כדי להביא קניות זולות, לא מוכן לשבת בנסיעה למרות שפינוו לו מקום, ואז נופל

ההתוודעות שלי לכתיבה של <mark>חנוך ברטוב</mark> החלה בטעות עם ספרו "מתום עד תום", כשהתכוונתי לקרוא אותו וגיליתי שהוא חלק שלישי בטריולוגיה של ספרים (שחלקיו הקודמים היו "של מי אתה ילד" ו-"רגל אחת בחוץ"). תקנתי מהר את הטעות ורכשתי גם את החלקים האחרים, בדיעבד הצטערתי שלא קניתי אותם במהדורה החדשה שלהם אבל זה עניין שולי. באמת שאין על הכתיבה של ברטוב, אין ספק שהוא יודע לרתק את הקוראים אם לתקופה ואם לנושא שהוא בוחר לכ

"בימים אלה ממש עליתי מחולדה לירושלים, עם הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שבני מרשק נתן לו בחולדה את הכינוי "הפורצים". מראשית אפריל, שבעים יום ושבעים לילה, נלחמנו על ירושלים ועל חיבורה אל הגוף העיקרי של היישוב היהודי בשפלת החוף. את המערכה הזו התחלתי כמפקד מחלקה בגדוד, וכעבור חודשים אחדים מוניתי למג"ד "הפורצים". לא העליתי אז על הדעת אפשרות שכעבור עשרים ושש שנים עדיין אהיה במדי לוחם, ובחלומי הפרוע לא שיערתי

די! אי אפשר יותר! לקרוא, לראות או לשמוע ביבי, אפילו לספר של <mark>חנוך ברטוב</mark> הוא נכנס. אך זו לא הסיבה שהענקתי לו שני כוכבים בהיותו "ספר לא משהו".

הספר כולל את העלילה הראשית "לב שפוך" וסיפור קצר נוסף "קריאה עיוורת". מהסיפור הקצר מאד נהניתי. מסופר שם על של אישה מבוגרת, אם של סופר שבהזדקנותה הולכת ומתעוורת ואינה יכולה לקרוא יותר את כתביו. אחרי שבעלה, שהקריא לה את הספרים, נפטר היא מסיימת את חייה בבית אבו