די! אי אפשר יותר! לקרוא, לראות או לשמוע ביבי, אפילו לספר של חנוך ברטוב הוא נכנס. אך זו לא הסיבה שהענקתי לו שני כוכבים בהיותו "ספר לא משהו".
הספר כולל את העלילה הראשית "לב שפוך" וסיפור קצר נוסף "קריאה עיוורת". מהסיפור הקצר מאד נהניתי. מסופר שם על של אישה מבוגרת, אם של סופר שבהזדקנותה הולכת ומתעוורת ואינה יכולה לקרוא יותר את כתביו. אחרי שבעלה, שהקריא לה את הספרים, נפטר היא מסיימת את חייה בבית אבות קר ומנוכר.
אבל ה"ציון" ניתן לעלילה הראשית. המספר, שהוא סופר, שוכר את שרותיו של סייד לצבוע את דירתו ותוך כדי השהות המשותפת שומע את סיפורו של הסייד סמי ששון. סיפור חיים על אהבה לאישה שבגדה בו, על החבר הטוב שבגד עם אשתו ועל ילדיו המתנכרים לו.
סמי ששון, שמוצא הוריו מסוריה, "מדבר" בספר בשפה עילגת בנוסח סאלח-שבתי. אינני חושד שברטוב הוא גזען אבל מסגנון הכתיבה משתמע שהוא, בדמות הסופר, אשכנזי מתנשא.
אני אמנם בן ליוצאי אירופה אבל אני מכיר לא מעט משפחות ממוצא מזרחי ובאף אחת מהן לא מדברים בסגנון שברטוב הנחיל לסמי ששון. כשלמדתי בטכניון יצאתי עם סטודנטית ממוצא חלבי-סורי, אמנם עברו הרבה שנים מאז אבל אני עדיין זוכר את העברית היפה שבה דיברו בני משפחתה.
כשקישון "ברא" את סאלח-שבתי הוא עשה זאת בהומור ואהבה. ברטוב חוששני עשה כאן מעשה גרבוז כשהוא בנה באופן מתנשא את דמותו העממית-מזרחית סטריאוטיפית של סמי ששון ש"שופך ת'לב" בפני הסופר האשכנזי המפורסם עמוס גפן. להשלמת התמונה ברטוב מתאר את סמי ששון כתומך צעקני של ביבי והליכוד.
עלילת "לב שפוך" משתרעת על פני למעלה מ-130 עמודים. שלא כהרגלי, אחרי כ-50 עמודים נטשתי אותו ועברתי לסיפור הקצר בסוף הספר "קריאה עיוורת", ממנו נהניתי.
יש לחנוך ברטוב ספרים הרבה יותר טובים. על "לב שפוך" כדאי ורצוי לוותר.














![מוות על הנילוס [מהדורת 2019]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/993454.jpg)
![ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/991642.jpg)


