ביקורת ספרותית על הסיפורים - כל הכתבים: כרך ראשון מאת איסאק באבל
ספר מעולה

---

ביקורת זו מוקדשת לדוידי, שבזכותו גיליתי את הסופר המופלא הזו ואת יצירתו.
מי שמכיר אותי יודע שאני מחובבי הסיפור הקצר ובכרך הזה, הכולל את כל סיפוריו של באבל, גיליתי סופר שהוא מגדולי הכותבים בז'אנר הזה.

באבל הוא סופר היהודי רוסי שזכה לתהילה משמעותית ברוסייה הסובייטית וגם מחוצה לה בשנות ה-20' של המאה הקודמת בזכות שלושה מחזורי סיפורים אותם כתב ופרסם בין 1921 ל 1927 והם: "סיפורי אודסה", "חיל הפרשים" ו"ילדות", לאחר תקופה זו הוא כמעט ולא פירסם, היות שלא היה מוכן להיכנע לתכתיבי המפלגה לכתיבה פוליטית מגוייסת, התמחותו ב"ז'אנר השתיקה" כפי שהוא כינה זאת, עלתה לו בחייו, היות שהוא נאסר ע"י סוכניו של סטאלין בגין האשמות מפוברקות והוצא להורג ב 1940, עזבונו נעלם, ולא ידוע אם נותרו בו יצירות שלא פורסמו בשנים הקשות. בשנת 54' הוא זכה לרהביליטציה בבריה"מ וכתוצאה מכך סיפוריו הוצאו לאור מחדש במספר רב של מהדורות, זכו לתירגומים כמעט לכל השפות האירופאיות וזכו להצלחה גם בארה"ב ואפילו בהודו, ביפן ובסין.

ומה סוד קסמו של באבל?

לדעתי, סיפוריו הקצרים הם מופת של התבוננות ושל פרוזה ריאליסטית וחדה, המשולבת לעיתים בדימויים סוריאליסטיים הזויים. באבל עוסק בנושאים הקרובים לליבו, עירו האהובה והתוססת אודסה, ילדותו כבן למשפחה יהודית בורגנית שמנסה לפלס את דרכה ברוסיה שלאחר המהפכה, וחוויותיו העקובות מדם כעיתונאי שליווה את חיל הפרשים הקוזאקי במלחמת רוסיה-פולין. חומרים אלו עוברים עיבוד מדוייק ייחודי ואפל לעיתים. באבל מרותק מהמהפיכה והאפשרויות שהיא מביאה, אך גם מודע לאכזריות הגלומה בה, הוא מחובר לשורשיו היהודיים אך גם מבקר אותם. כל אותם ניגודים ומתחים מובעים אצלו באופן קצר, בוטה ולעיתים אכזרי, תוך מעבר מנקודות מבט שונות, היוצרות תמונה מורכבת, לעיתים קוהרנטית ולעיתים מקוטעת, אוהבת ושונאת, מתקרבת ומרחיקה.
ב"סיפורי אודסה" למשל הוא מציג לנו דמויות של "גנגסטרים יהודים", פושעים, סרסורים ואנשי ריב ומדון, אשר חיים בעוני ובסחי, אך בטוחים בעצמם וביהדותם. יהדות אודסה שלו שונה מאד מזו של ביאליק, וה"מלך" שלו, ראש הגנבים, בניה קריק, ששולח את בריוניו לשרוף את תחנת המשטרה בעיר, בכדי שהשוטרים לא יפריעו לחתונת אחותו, הוא אחד מהדמויות המרתקות בהן נתקלתי מעולם.

מחזור "סיפורי חיל הפרשים", הידוע יותר שלו, הוא יצירת מופת בפני עצמה. באבל מצא עצמו מסופח לאחת היחידות הקשות והאכזריות של הצבא האדום. חיל הפרשים הראשון של בודיוני, שהיה אחד הגורמים המשמעותיים בניצחון של הבולשביקים במלחמת האזרחים ברוסיה. החוויות מקפיאות הדם שלו במחיצתם, השילוב המצמרר של משיכה ודחייה, הרצון להשתייך אך החרדה מפני הגילוי של יהדותו הופכים אותו לדמות בסיפור, דמות האינטלקטואל ש"סתיו בליבו ומשקפיים על אפו", אדם שיוצא לשדה הקרב עם אקדח לא טעון ולא מסוגל להרוג את חברו הפצוע קשה, המתחנן שישים קץ לייסוריו.

באבל לא הצליח לגלות גבורה יתרה בשדה הקרב, אך התנגדותו הפאסיבית לשלטון הסטאליניסטי ולתכתיביו עלתה לו בחייו. לעיתים גם שתיקה היא סוג של גבורה.

נב. שאפו לתרגום המדוייק של החוקרת והמשוררת חמוטל בר יוסף, לאחרית הדבר המצויינת מאת אפרים זיכר וליוזמה הברוכה להוציא בהוצאה מדעית את כל כתביו של באבל.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על הסיפורים - כל הכתבים: כרך ראשון