“נאיפול זכה כמעט בכל פרס ספרותי, כולל פרס נובל, ספר זה נחשב מהטובים בספריו. לקח לי כמעט חודש לקרוא אותו כששבועיים הוקדשו רק ל-150ע"מ האחרונים, אני נוטה לנטוש ספרים שמכניסים אותי להאטה כזו בקריאה, כאן התעקשתי מכיוון שרציתי לגבש דעה חזקה יותר לגבי ספר שמנערות רציתי לקרוא, אך לא הגעתי אליו. הוא מתחיל מצויין, מעניין וזורם, לאחר כמחצית הספר הדברים מתחילים לחזור על עצמם והעלילה מאוד צפויה מה שגרם לרצון”

“ספרים על הודו מאוד חביבים עליי, מצד שני ספריו של נאיפול מאוד מאתגרים בעיקר במאמץ הנדרש שלא לנטוש אותם. זה ספרו השלישי של נאיפול שאני קורא ובשלושתם היו רגעים שהיה לי חשק לנטוש. הסיפורים כשלעצמם די מעניינים, אך הכתיבה לא מלהיבה במיוחד. הסופר מאוד עטור פרסים, פרס בוקר (1971), פרס ירושלים (1983), פרס נובל לספרות (2001). לא מצליח ממש להתלהב מאף אחד מספריו. ספר זה איננו יוצא מן הכלל. הספר נחשב ליצירת”

“היא רק בת שש. נכון, מטונפת, אבל בכל זאת רק בת שש. דווקא ניסיתי לשמור עליה למרות שמראש לא היה לי סיכוי. את לא יכולה לצפות מעצמך להצליח פתאם במשהו שאף פעם לא עשית, לא כי לא רצית אלא כי ידעת שאת לא יכולה להחזיק עם זה יותר מיומיים. טוב, אולי שבועיים, אפילו חודשיים, אבל ממש לא יותר. זה גם לא מתרופף בבת אחת. יש זליגה. בהתחלה מותר ברגליים יחפות, אחר כך חורף, אז גם נעלי בית זה בסדר. ואפשר לשתות מים. טוב,”

“אם כבר השמצתי כהוגן ספר מופת — "לב האפלה" — אז אציע תחליף, עדיף בעיניי, לכול מי שצריך להעשיר את חייו עם רומן על הקונגו. סלים הוא צעיר הודי מוסלמי, סוחר בן סוחרים מהתפוצה ההודית באפריקה. נוסע, בעקבות הזדמנות, לעיר בג'ונגל איפשהו עמוק עמוק בקונגו, המושבה הבלגית לשעבר שזה עתה זכתה בעצמאות. ושם הוא מתבסס ומתפרנס כשהוא מספק למקומיים מוצרי יסוד. תוך כדי נסיון לשרוד נוכח מצב בטחוני שנד בין תוהו ובוה”

“נאיפול זכה כמעט בכל פרס ספרותי, כולל פרס נובל, ספר זה נחשב מהטובים בספריו. לקח לי כמעט חודש לקרוא אותו כששבועיים הוקדשו רק ל-150ע"מ האחרונים, אני נוטה לנטוש ספרים שמכניסים אותי להאטה כזו בקריאה, כאן התעקשתי מכיוון שרציתי לגבש דעה חזקה יותר לגבי ספר שמנערות רציתי לקרוא, אך לא הגעתי אליו. הוא מתחיל מצויין, מעניין וזורם, לאחר כמחצית הספר הדברים מתחילים לחזור על עצמם והעלילה מאוד צפויה מה שגרם לרצון”

“ספרים על הודו מאוד חביבים עליי, מצד שני ספריו של נאיפול מאוד מאתגרים בעיקר במאמץ הנדרש שלא לנטוש אותם. זה ספרו השלישי של נאיפול שאני קורא ובשלושתם היו רגעים שהיה לי חשק לנטוש. הסיפורים כשלעצמם די מעניינים, אך הכתיבה לא מלהיבה במיוחד. הסופר מאוד עטור פרסים, פרס בוקר (1971), פרס ירושלים (1983), פרס נובל לספרות (2001). לא מצליח ממש להתלהב מאף אחד מספריו. ספר זה איננו יוצא מן הכלל. הספר נחשב ליצירת”

“היא רק בת שש. נכון, מטונפת, אבל בכל זאת רק בת שש. דווקא ניסיתי לשמור עליה למרות שמראש לא היה לי סיכוי. את לא יכולה לצפות מעצמך להצליח פתאם במשהו שאף פעם לא עשית, לא כי לא רצית אלא כי ידעת שאת לא יכולה להחזיק עם זה יותר מיומיים. טוב, אולי שבועיים, אפילו חודשיים, אבל ממש לא יותר. זה גם לא מתרופף בבת אחת. יש זליגה. בהתחלה מותר ברגליים יחפות, אחר כך חורף, אז גם נעלי בית זה בסדר. ואפשר לשתות מים. טוב,”

“אם כבר השמצתי כהוגן ספר מופת — "לב האפלה" — אז אציע תחליף, עדיף בעיניי, לכול מי שצריך להעשיר את חייו עם רומן על הקונגו. סלים הוא צעיר הודי מוסלמי, סוחר בן סוחרים מהתפוצה ההודית באפריקה. נוסע, בעקבות הזדמנות, לעיר בג'ונגל איפשהו עמוק עמוק בקונגו, המושבה הבלגית לשעבר שזה עתה זכתה בעצמאות. ושם הוא מתבסס ומתפרנס כשהוא מספק למקומיים מוצרי יסוד. תוך כדי נסיון לשרוד נוכח מצב בטחוני שנד בין תוהו ובוה”