ביקורת ספרותית על הודו - מקץ אלף מרידות / כרכים א-ב. מאת ו. ס. נאיפול
ספר בסדר

---

ספרים על הודו מאוד חביבים עליי, מצד שני ספריו של נאיפול מאוד מאתגרים בעיקר במאמץ הנדרש שלא לנטוש אותם. זה ספרו השלישי של נאיפול שאני קורא ובשלושתם היו רגעים שהיה לי חשק לנטוש. הסיפורים כשלעצמם די מעניינים, אך הכתיבה לא מלהיבה במיוחד. הסופר מאוד עטור פרסים, פרס בוקר (1971), פרס ירושלים (1983), פרס נובל לספרות (2001). לא מצליח ממש להתלהב מאף אחד מספריו. ספר זה איננו יוצא מן הכלל.

הספר נחשב ליצירת המופת המושקעת ביותר של נאיפול, הוא למעשה ביוגרפיה על הודו המתמקדת במאה ה-20. הסופר עשה מחקר רב שנים לקראת כתיבת הספר והוא למעשה תאור ראיונות שערך עם תושבי הודו השונים. נאיפול בחר לתאר את הודו דרך סיפורים של אנשים ממעמדות שונים, מקסטות שונות, מאזורים שונים ומרמות סוציו-אקונומיים שונים של הודו, כך אנו מקבלים פסיפס רחב, מורכב ומעניין על החיים האמיתיים בהודו. נאיפול הקדיש שנים רבות לאיסוף החומרים ולכתיבת הספר המשתרע על מעל ל-600ע"מ.

האמת שהמידע שנאיפול חולק עמנו מעניין ברובו, אך הכתיבה לא מושכת ולעיתים טרחנית מידי. חלק מהסיפורים מורכבים ונכנסים לעומקי הרבדים של החברה ההודית.
מי שאין לו רקע בהיסטוריה והתרבות של הודו ימצא עצמו לעיתים קרובות בוהה באפלה.
הספר מומלץ לבעלי רקע על הודו, אם זה ספר ראשון או שני שאתם קוראים על הודו עדיף לקבל רקע מוקדם מספר אחר לפני שאתם מאתגרים עצמכם עם ספר זה.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על הודו - מקץ אלף מרידות / כרכים א-ב.