“קדיה מולודובסקי (1894-1975) סופרת/משוררת יידית שמעולם לא שמעתי את שמה בעבר. מ-1949 ועד 1952 חיה מולדובסקי עם בעלה בתל אביב, שם ערכה את המגזין היידי ״היים: דאס ווארט פון דער ארבעטנדיקע פרוי אין ארץ ישראל״, שפרסמה תנועת הפועלות. ב-1952 התפטרה מעבודתה ושבה עם בעלה לחיות בניו-יורק. היא ידועה בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתבה. ספר זה מרכז למעלה מ-50 סיפורים קצרים שכתבה החל בשנת 1946. קדיה התעקשה לכתוב”

“מי לא מכיר את "גִּלְגּוּלָיו שֶׁל מְעִיל"? - שיר ממזרי ומשעשע בחרוזים על מעיל העובר מדור לדור כאשר הזמן נותן בו את אותותיו. מלבד השיר הזה, הספר כולל עוד תשעה שירים נוספים של קדיה מולודובסקי, שתורגמו מיידיש בידיהם האמונות של נתן אלתרמן (רוב השירים), לאה גולדברג ופניה ברגשטיין, והשפה בהתאם. הספר מלווה באיורים חביבים של מושיק לין. השירים כאן הינם רבי דמיון, ביניהם השיר החביב "פִּתְּחוּ אֶת הַשַּׁ”

“כשהייתי ילדה והיה לי חור בגרב אמא שלי היתה מוציאה את ערכת התפירה שלה ומתקנת. הטרוניות שלי על כך שממש לא נוח ללכת עם בוהן תפורה לא השפיעו עליה כהוא זה. "אצלי בבית לא זורקים גרביים! בטח שלא בגלל חור אחד. תגידי תודה על מה שיש לך. לי לא היה כלום כשהייתי בגילך." גרביים ותחתונים היו פריטי לבוש שלעולם לא נזרקו. בעצם גם בגדים לא. אני קיבלתי את הבגדים של בת דודתי, אלו שלי עברו לאחותי הקטנה. בפעם הראשונה ש”

“קדיה מולודובסקי (1894-1975) סופרת/משוררת יידית שמעולם לא שמעתי את שמה בעבר. מ-1949 ועד 1952 חיה מולדובסקי עם בעלה בתל אביב, שם ערכה את המגזין היידי ״היים: דאס ווארט פון דער ארבעטנדיקע פרוי אין ארץ ישראל״, שפרסמה תנועת הפועלות. ב-1952 התפטרה מעבודתה ושבה עם בעלה לחיות בניו-יורק. היא ידועה בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתבה. ספר זה מרכז למעלה מ-50 סיפורים קצרים שכתבה החל בשנת 1946. קדיה התעקשה לכתוב”

“מי לא מכיר את "גִּלְגּוּלָיו שֶׁל מְעִיל"? - שיר ממזרי ומשעשע בחרוזים על מעיל העובר מדור לדור כאשר הזמן נותן בו את אותותיו. מלבד השיר הזה, הספר כולל עוד תשעה שירים נוספים של קדיה מולודובסקי, שתורגמו מיידיש בידיהם האמונות של נתן אלתרמן (רוב השירים), לאה גולדברג ופניה ברגשטיין, והשפה בהתאם. הספר מלווה באיורים חביבים של מושיק לין. השירים כאן הינם רבי דמיון, ביניהם השיר החביב "פִּתְּחוּ אֶת הַשַּׁ”

“כשהייתי ילדה והיה לי חור בגרב אמא שלי היתה מוציאה את ערכת התפירה שלה ומתקנת. הטרוניות שלי על כך שממש לא נוח ללכת עם בוהן תפורה לא השפיעו עליה כהוא זה. "אצלי בבית לא זורקים גרביים! בטח שלא בגלל חור אחד. תגידי תודה על מה שיש לך. לי לא היה כלום כשהייתי בגילך." גרביים ותחתונים היו פריטי לבוש שלעולם לא נזרקו. בעצם גם בגדים לא. אני קיבלתי את הבגדים של בת דודתי, אלו שלי עברו לאחותי הקטנה. בפעם הראשונה ש”