ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 30 באוגוסט, 2024
ע"י משה
ע"י משה
קדיה מולודובסקי (1894-1975) סופרת/משוררת יידית שמעולם לא שמעתי את שמה בעבר. מ-1949 ועד 1952 חיה מולדובסקי עם בעלה בתל אביב, שם ערכה את המגזין היידי ״היים: דאס ווארט פון דער ארבעטנדיקע פרוי אין ארץ ישראל״, שפרסמה תנועת הפועלות. ב-1952 התפטרה מעבודתה ושבה עם בעלה לחיות בניו-יורק.
היא ידועה בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתבה.
ספר זה מרכז למעלה מ-50 סיפורים קצרים שכתבה החל בשנת 1946. קדיה התעקשה לכתוב רק ביידיש וזאת גם הסיבה בגללה עזבה את הארץ לאחר 3 שנים בלבד וחזרה לארה"ב. הציבור והממסד הישראלי התייחסו אליה כיורדת ובעצם נתקו איתה כל קשר והיא נשכחה. למרות זאת זכתה ב-1971 בפרס איציק מאנגר על עבודתה הספרותית ביידיש.
(ממליץ לכל מי שמתעניין בספרות יידיש לקרוא את הכותר על פרס מאנגר בויקיפדיה, יש שם המון מידע על סופרים כשרוניים שהרבה מהם אנחנו כלל לא מכירים ושווה להכיר).
הסיפורים קצרים והם בני 8-10ע"מ לסיפור בממוצע, רובם מאוד מהנים. חלק מהסיפורים מביא את הווי החיים בגולה וחלקם האחר את חוויות הקליטה של יהודים בארה"ב בעיקר בתקופה שלאחר השואה, קשיי ההסתגלות למדינה ולתרבות החדשה ובעיקר קשיי פרנסה ודאגה למשפחות שנשארו באירופה. חלק מהסיפורים באים להציג מוסר ראוי בן אדם לחברו.
כל סיפור מציג מספר דמויות מרכזיות, תכפילו את זה במעל ל-50 סיפורים ותקבלו סלט של דמויות בראש, אבל כל סיפור בפני עצמו הוא הנאה.
הספר תורגם ע"י ד"ר הלהה רובינשטיין שתרגומיה מיידיש ממש מוצלחים ומנגישים בשפה יפה ספרים מהשפה היידית.
הספר יצא בעבר במלואו ביידיש וגם במקור נקרא "בית עם שבעה חלונות", זה הוא שמו של אחד הסיפורים בספר אותו בחרה המחברת ככותרת לספר כולו. לדברי מולודובסקי לכל חלון יש אור משלו וצל משלו, מכיוון שהמספר 7 מסמל שלמות אפשר לומר שהשילוב של שבעת גווני האור יוצר תמונה שלמה. כל סיפור משרטט קטע של תמונה, כל סיפור מאיר צד מסוים ביחסי אנוש.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עמיחי
(לפני שנה)
כמו גלית, השם קדיה מולדובסקי מתקשר אצלי אוטומטית עם "פתחו את השער פתחוהו רחב" עם המנגינה המקסימה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה)
משה
סקירה מעניינת מאד. אחפש את הספר. תודה!
|
|
|
משה
(לפני שנה)
מורי לא מסכים איתך, תרגומיה של בלהה רובינשטיין מצויינים אחד אחד.
חני תודה שהבאת, בית יפה. |
|
|
חני
(לפני שנה)
משה המון תודה שהבאת, יעל כיף שהבאת את השיר:)
עוד טעימה, רק בית אחד משיר ארוך, בתרגום מיידיש דותן מרום מספרה הראשון אָבוֹא אֶל מִי שֶׁהֶעֱנִיק לִי שִׂמְחַת ־ נָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וְאֹמַר: בַּעַל, בָּטַח מַבָּטִי הַשָּׁקֵט בָּאַחֵר וּבַלַּיְלָה הִנְחַתִּי רָאשִׁי לְצִדּוֹ, כָּעֵת צַעֲרִי כִּדְבוֹרִים עוֹקְצוֹת סְבִיב לִבִּי וְאֵין דְּבַשׁ לְשַׁכֵּךְ אֶת הַכְּאֵב. וּבַעֲלִי יִקַּח אֶת צַמָּתִי, אֲנִי אֶפֹּל עַל שְׁתֵּי בִּרְכַּי וְאֶשָּׁאֵר עַל הַמִּפְתָּן כְּמוֹ הָיִיתִי אֵשֶׁת לוֹט, אָרִים אֶת יָדַי לְפָנַי, כְּאִמִּי כְּשֶׁבֵּרְכָה עַל הַנֵּרוֹת, אֲבָל אצבעותיי תַּעֲמֹדְנָה כַּעֲשֶׂרֶת חֲטָאִים. בהחלט מעורר מחשבה לא פמיניסטית בצורה שהיא אומרת "בעל". מצד שני היא בגדה בו והוא העניש אותה בצדק וחתך צמתה זה כל כך "פעם" שזה מרתק לקרוא הלך מחשבות של נשים בתקופה אחרת. |
|
|
מורי
(לפני שנה)
השם של קדיה דווקא מפורסם. התרגומים של רובינשטיין בלתי נסבלים.
|
|
|
גלית
(לפני שנה)
ויש גם
פתחו את השער פתחוהו רחב , עבור תעבור בו שרשרת זהב שגם הולחן. והילדה איילת עם שמלה כחלחלת. |
|
|
משה
(לפני שנה)
yaelhar אכן שיר יפה. יצא ספר של קדיה שנקרא "לילות חשון" המרכז את עיר יצירתה בשירה.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנה)
את השיר המובא לעיל - שציטטתי ממנו חלק (הוא ארוך מאד ומקסים מאד) - כתבה מולודובסקי, בתרגום אלתרמן.
הַחַיָּט עוֹסֵק בַּחַיָּט וִילָדִים לוֹ מְלוֹא הַבַּיִת חַיִל רַב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, וְתִינוֹק בְּחֵיק הָאֵם. כָּאן הַמַּעֲשֶׂה נִפְתָּח - לֹא בִּגְדֵי לָבָן וְצַח. מַעֲשֶׂה בִּמְעִיל שֶׁל חֹרֶף בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף. הוֹי תָּפְרוּ מְעִיל שֶׁל חֹרֶף בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף, לְבָחוּר גְּדַלְיָהוּ גּוּץ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חַם בַּחוּץ. רָץ גְּדַלְיָהוּ בּוֹ שְׁנָתַיִם, וְהַמְּעִיל - זָהָב פַּרְוַיִם ! עוֹד שָׁנָה - הַמְּעִיל כְּאִלּוּ עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ. אַךְ גָּדֵל גְּדַלְיָהוּ קָטָן, וְהַמְּעִיל לוֹחֵץ בְּמוֹתָן. קָם יְרִיד בַּבַּיִת ! מָה פֹּה? אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה?! קְצָת גָּדַל גְּדַלְיָהוּ קָטָן, וְהַמְּעִיל לוֹחֵץ בְּמוֹתָן! מָה עוֹשִׂים? חֲסַל! אֵין עֵזֶר! רָץ בִּמְעִיל שְׁמַרְיָהוּ לֶיְזֶר. רָץ בּוֹ לֶיְזֶרְקָה שְׁנָתַיִם, וְהַמְּעִיל - זָהָב פַּרְוַיִם ! עוֹד שָׁנָה - הַמְּעִיל כְּאִלּוּ עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ. פַּעַם הוּא הֵרִים יָדַיִם - נִתְפַּקְּעוּ הַשַּׁרְווּלִיִּים! קָם יְרִיד בַּבַּיִת ! מָה פֹּה? אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה?! לֶיְזֶרְקָה הֵרִים יָדַיִם וְהָקֵץ לַשַּׁרְווּלִים! מָה עוֹשִׂים? נוּ, מֵילָא, מֵילָא, שֶׁבִּמְעִיל תָּרוּץ כְּבָר בִּלָּה... שווה מאד לקרוא את השיר החינני הזה, שאלתרמן שמר על מקצבו היידי, שמספר כל כך יפה על חיי היהודים עם יותר ילדים מכסף ושימוש בכל היצירתיות כדי לכלכל את כולם. |
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
