אוקטב מירבו

אוקטב מירבו

סופר

(1917-1848) סופר, מחזאי, עיתונאי ומבקר אמנות צרפתי, נולד בטרווייר שבנורמנדי. למד בתיכון של המסדר הישועי. בשנת 1870 גויס לצבא ולחם בפרוסים, וב-1872 עבר לפריז והחל לעבוד כעיתונאי. מירבו היה בין היתר מבקר אמנות, וככזה טען שהאמנים וינסנט ואן גוך, פול גוגן, קלוד מונה ואוגוסט רודן הם גאונים כשעוד לא היו מוכרים, ופעל רבות לקידומם. בימי פרשת דרייפוס היה מירבו פעיל למען שחרורו של דרייפוס. במשך שנים, לצד עבודתו כעיתונאי, כתב ספרים בשמות עט שונים, עד שב-1884 פרסם רומן ראשון (Le Calvaire) בשמו האמיתי. יצירותיו הרבות, בהן Sébastien Roch, Jardin des supplices, Les affaires sont les affaires, מתאפיינות בביקורת על תאוות הבצע הבורגנית, הכוחנות המלוכנית, הקנאות הדתית וחוסר התוחלת שבחיי הזוגיות. ספריו תורגמו לכשלושים שפות.
1.
אנו נמצאים בשלהי המאה התשע-עשרה. סלסטין, משרתת צעירה שעבדה בפריז בבתיהם של אצילים ובורגנים, מגיעה לעיירה קטנה בנורמנדי כדי לשרת זוג עשיר, וחייה משתנים לבלי הכר. שגרת היום חדגונית, תושבי העיירה קרתנים ורכלנים, ואדוניה החדשים מתבררים כעלובי נפש. על הרקע הזה, כשהגעגועים לפריז התוססת והשיממון של חייה החדשים מפילים עליה דכדוך, מחליטה סלסטין היפה וחדת-האבחנה לכתוב יומן נועז ומלא כנות, שבו לצד סיפור ילדותה ותיאור חוויות ההווה, היא נזכרת בבתים בהם שירתה ובטיפוסים הצבעוניים שאכלסו אותם. יומנה של משרתת הוא רומן עשיר ורב-שכבות: דיוקן עוצר נשימה של האצולה והבורגנות הצרפתיות, על טוהר המידות המפוקפק שלהן, ערכיהן הבזויים וחייהן הנלעגים; רומן חברתי הנטוע בתקופה היסטורית טעונה, שמשמיע ביקורת נוקבת על החברה הצרפתית הגזענית, ההיררכית והמושחתת, ועל מוסדותיה הדועכים; יומן פיקנטי ונועז המספר את סיפורן המושתק של משרתות אלמוניות שחייהן שווים כקליפת השום. זוהי יצירה סאטירית עמוקה וקודרת, שופעת הומור, מרירות ואמת – ומעל הכול אנושיות. האם האריסטוקרטים מאושרים ומשרתיהם עלובים, או שמא להפך? אוקטב מירבו, אמן הסרקזם, אלוף האירוניה, המודרניסט שהקדים את המודרנה, פורש בפני קוראיו עלילה נשכנית, שהמעמדות החברתיים מגלמים בה תפקידים מתחלפים. זוהי דרמה קומית שעשויה להזכיר, בין היתר, את רגעיהם היפים ביותר של מארק טוויין, וולטר ומולייר. "אוקטב מירבו הוא נביא בן זמננו." גיום אפולינר "ערמומית, מלאת תשוקה, רק לעתים מהוגנת אך תמיד כנה - סלסטין היא אחת הדמויות הנשיות המופלאות ביותר בספרות." הסאנדיי טיימס ...

2.
3.
שארל ל', פקיד אפרורי ושתקן, מואס בטיפשות ובכיעור האנושיים ומפתח לעצמו עולם פנימי עשיר, מלא דמיון וחלומות סוערים. כתב יד פרי עטו מתגלגל לידיו של מכר רחוק וחסר עניין. הלה עומד להשליכו לפח, אך ברגע האחרון מציץ בו, נשבה בקסמו וגומע אותו בן לילה. זיכרונותיו של חבר נכתב על רקע שיאה של פרשת דרייפוס בצרפת. מירבו מנער מעליו את קונבנציות הספרות של זמנו וחותר תחת מוסכמות החברה הצרפתית. הוא עושה זאת באמצעות התחבולה הספרותית החדשנית לזמנו של 'מציאת כתב יד' ובכתיבה בסגנון חריף ומושחז. סגנון אופייני זה יגיע לשיא בשלותו ביצירתו הנודעת ביותר, יומנה של משרתת, שהתפרסמה בשנת 1900 וביססה את מעמדו כאחד הסופרים החשובים של מפנה המאה ה-20. יצירה זו תראה אור בעברית בהוצאת לוקוס. ...


משרתת יודעת את כל הרכילות במקום עבודתה, אבל היא גם רואה את הבגדים המלוכלכים, את המיטות הסתורות, השיער הפרוע וזה עוד כלום. משרתת צריכה גם לח... המשך לקרוא
45 אהבו · אהבתי · הגב
יומנה של משרתת מתחיל קצת כמו טלנובלה ספרותית. סלסטין, משרתת צרפתייה בראשית המאה ה-20, פוצחת בכתיבתו של יומן המתאר את חוויותיה בבתי הבורגנים... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
יומנה של משרתת" של אוקטב מירבו, מצרפתית : Le Journal d'une femme de התפרסם בשנת 1900. הגיבורה הראשית היא סלסטין המשרתת שמתחילה לכתוב יומן המתעד את חווי... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
מתוך אתר לוקוס, כך נפתח הספר: בשבוע שעבר מת חברי שארל ל‘. בעצם, לומר שהיינו חברים זו הגזמה. חברותנו הסתכמה באפס פגישות, או בפגישות נדירות ב... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
אלמנתו של שארל מופיעה בביתו של חברו הוותיק ובידה כתב-יד. היא מבקשת מחבר זה לקרוא את כתב היד של שארל ולהחליט אם הוא ראוי לפרסום. החבר מציץ בכ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ