בחודש אפריל 1979 הצטרף הסופר והעתונאי <mark>עמוס אילון</mark> לפמליה של מנחם בגין כשזה ביקר במצרים. הדבר היה אך ימים מעטים אחרי חתימת הסכם השלום על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון (אם כי שנה וחצי אחרי נאומו של סאדאת בכנסת).

בגין חזר לארץ אחרי יום-יומיים אבל אילון כנראה נשאר כמה שבועות טובים. בהתאם למעמדו וקשריו, הספיק אילון להיפגש עם מצרים רבים ומפורסים כולל סופרים, עתונאים, כהן דת אחד, אנשי עסקים, ועד לנשיא אנו

סיפורה של דמות מופת המסופר על-ידי מספר מחונן.
הרצל התגלה לעיני מצד אחד בקנה-מידה אנושי - רומנטיקן, פנטזיונר במידה לא קטנה, עם דעות קדומות שמעמידות אותו לעתים באור מגוחך, אך מצד שני, כאדם גדול בכל קנה מידה - שהעז לפעול להגשמת מה שבני עמו בתקופה בה פעל לא העזו לבקש, בחוצפה ובתעוזה שאין כדוגמתה. <mark>אילון</mark> מצליח להאיר גם את המניעים הפנימיים של הרצל - החזון הלאומי שהרצל גיבש ופעל להגשמתו היה באותה עת גם

ספר מטלטל, במיוחד לאדם שיש לו קרובים בארצות סמוכות למדינת המילקי.
אתחיל מהכישרון המיוחד שבכתיבת הספר על ידי <mark>עמוס אילון</mark>, בכל מצב המתואר בספר מדליק המחבר זרקור על דמות ייצוגית, בין אם היא יהודית, מומרת או נוצרית גמורה, כדי להבהיר ולהמחיש את הנושא. כך אנחנו פוגשים את בובר הפטריוט שהופך למחפש של הגדרה חדשה של היהודי, קוסמופוליטי ורחב אופקים לכאורה. הדוגמה הבולטת ביותר היא משפחת שלום, שבה האח הבכור הו

רקוויאם גרמני מאת <mark>עמוס אילון</mark> הוצאת דביר
רקוויאם הינה יצירה מוזיקלית הנכתבת לטקסטים של טקס האשכבה הקתולי. בספר רקוויאם גרמני מציג המחבר בפנינו את התרבות הגרמנית מהזווית היהודית מהמאה ה-18 ועד לדעיכתה עם עליית הנאציזם.
<mark>עמוס אילון</mark> – סופר ועיתונאי בעתון הארץ. כתב בזמנו סדרת כתבות על יהודי צפון אפריקה שתוארו על ידו בתיעוב וללא חמלה ובכך גרם לסערה גדולה. ב-2001 פרש ללימודי משפטים והיסטוריה. בשנת 20

הילדים של תש"ח

את ירושלים לא נפלה של <mark>עמוס אילון</mark>, שהיה כתב על המשמר במלחמת השחרור ונדפס תוך כדי המלחמה, אני שומר בספרייתי כאחד מהספרים שהיו בבית אבי. אני זוכר שקראתי אותו לראשונה בילדותי, בהתרגשות רבה, ומאז אני נושא אותו בלבי, באופן שתמיד עורר בי שאלה, מתי אחזור אליו, אל דפיו המרופטים, רווי העצב והגאווה, והאם אתרגש כפי שהתרגשתי אז תוך כדי קריאה?

השנה החלטתי לחזור לעיר, דרך בחירתי בלימודי ירו

זהו ספר מטלטל ואפוס רב עוצמה הפורס בפני הקורא את ההתפתחות היהודית באוסטריה וגרמניה לאורך תקופה של כ-200 שנים.המחבר מתאר את פועלם של דמויות בולטות בעלות השפעה מקרב העם היהודי(וזה כולל את המומרים)ובנוסף מעשיר את הקורא על ידי התייחסות לאישים/נשים פחות מוכרים אך מרתקים לא פחות.בספר המון אזכורים ליצירות,ספרים ומפעלים שידם של היהיודים הייתה בהם בעתות שונות לאורך התקופה המתוארת.
<mark>עמוס אילון</mark> מספק כאן אפ

מומלץ ביותר - לחובבי היסטוריה וגם אקטואליה, ולכל מי שרוצה להבין כמה אולי אנחנו לא מבינים את ההיסטוריה. כתוב בצורה קולחת עם אנקדוטות מעניינות ומצליח להביא את הקורא לתחושה של התפעלות מהישגי יהדות גרמניה בעת החדשה הנמהלת באימה של הסוף הידוע מראש, הנשאר בלתי-מובן (לטעמי). תוך כדי כך, <mark>עמוס אילון</mark> מצליח להציג את האירוניה של ההיסטוריה.

בין דפים מצהיבים ומהוהים של ביוגרפיה ישנה זו מצאתי כניסה למאה התשע עשרה באימפריה האוסטרו הונגרית שבה נולד תיאודור הרצל, חוזה המדינה, וביחוד מה זה להיות יהודי אז. עבורי, כמי שנולדה בישראל, באמת קשה לתפוס מה זה היה אומר להיות פעם יהודי, ממש לא מזמן, רק לפני 130 שנה. להיות עם זכויות מוגבלות בכל מקום, להתקל בשנאה כל הזמן, להתקל בהאשמות על כך שלא נטמעים בחברה, לקבל אמנציפציה ואז לקבל האשמות על כך שנט

אחת השאלות בנושא השואה הינה איך זה שהיהודים לא ברחו מגרמניה כל עוד יכלו(בשנים 1933-1939 ברחו כמחצית יהודי גרמניה בלבד ונותרו בה כ-255 אלף יהודים, שרובם המוחלט הובל לתאי הגזים).
הספר "רקויאם גרמני" על <mark>עמוס אילון</mark> מאפשר לנו מבט עומק, שעבורי נתן גם את התשובה.
הפרטים הקטנים הם היוצרים את התמונה. מארג מושקע של פרטים ופרטי פרטים שנותן תמונה על יהודי גרמניה והתפתחותם ב-200 שנה שלפני השואה.
למתעניינים