“"הגל" מאת מורטון רו , מספר על מורה צעיר להיסטוריה , שבעקבות הנושא אותו הוא מלמד בבית ספר תיכון (הנאציזם) והתגובות האדישות שהוא מקבל מהתלמידים אחרי הקרנה של סרט על השואה , הוא מבצע איזשהוא ניסוי על התלמידים , בו הוא גורם להם להפוך לאירגון פאשיסטי . הסיפור יוצא מכלל שליטה , למרות שהמורה בכלל לא התכוון לכך , וגם לא התלמידים . הם נמשכים למשמעת ולאחדות שהאירגון דורש , והם מרגישים סוף סוף שייכים למשהו”

“אני אוהב ספרים בסגנון הזה, שלא מסבירים לך רעיון אלא עושים יותר מזה, ישר מדגימים אותו, נותנים לך דוגמא אמיתית. כזה הוא הספר הזה, הוא מראה איך יכול להיות שהעם הגרמני הלך שולל אחרי הרעיון הנאצי, עם נאור הגיוני ומשכיל. שאלה שכל אחד שאל את עצמו מתישהו. הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי ומספר סיפור דומה מאד לזה שאירע באמת, סיפור בו מורה להיסטוריה רצה להדגים לתלמידיו איך דבר כזה יכול לקרות, ובטעות או שלא גר”

“ספר עוצמתי, עוכר שלווה. הוא מתאר את תהליך שטיפת המוח שעברו התל',במסגרת הניסוי הנועז שערך המורה להיסטוריה, כדי לענות על שאלה של תלמידתו, לורי- איך ייתכן שמנהיג יחיד יכול לסחוף אחריו כ"כ הרבה אנשים, ולהניע אותם לעשות דברים איומים?! הוא מחדיר בהם תורה, שלפיה יש להעריץ את התנועה החדשה שהוא ייסד, ה"גל", ומי שלא מתמסר לה- אין לו מקום כאן... רק לורי האמיצה מתנגדת לתנועה החדשה ובכך מסיתה את מרבית חבריה”

“אני חייבת להתוודות, אני "אוהבת" שואה. כוונתי במשפט זה אינה שאני בעד שואה, לא ולא אינני אדולף היטלר בשם בדוי למרות הרעיון המעניין, אלא אם כי שואה היא בין תחומי העניין שלי. כן כן, שואה זה תחום עניין לכל דבר. כפי שספרות ואומנות הם תחומי עניין כך גם שואה. ומה לנערה כמוני להתעניין בתחום זה? זוהי הסקרנות, ידידיי, והיא פורצת בתחומים שונים ושוברת את כל הגבולות. אולי שמתם ליבכם לכך שזוהי אינה ביקורתי הראשו”

“"הגל" מאת מורטון רו , מספר על מורה צעיר להיסטוריה , שבעקבות הנושא אותו הוא מלמד בבית ספר תיכון (הנאציזם) והתגובות האדישות שהוא מקבל מהתלמידים אחרי הקרנה של סרט על השואה , הוא מבצע איזשהוא ניסוי על התלמידים , בו הוא גורם להם להפוך לאירגון פאשיסטי . הסיפור יוצא מכלל שליטה , למרות שהמורה בכלל לא התכוון לכך , וגם לא התלמידים . הם נמשכים למשמעת ולאחדות שהאירגון דורש , והם מרגישים סוף סוף שייכים למשהו”

“אני אוהב ספרים בסגנון הזה, שלא מסבירים לך רעיון אלא עושים יותר מזה, ישר מדגימים אותו, נותנים לך דוגמא אמיתית. כזה הוא הספר הזה, הוא מראה איך יכול להיות שהעם הגרמני הלך שולל אחרי הרעיון הנאצי, עם נאור הגיוני ומשכיל. שאלה שכל אחד שאל את עצמו מתישהו. הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי ומספר סיפור דומה מאד לזה שאירע באמת, סיפור בו מורה להיסטוריה רצה להדגים לתלמידיו איך דבר כזה יכול לקרות, ובטעות או שלא גר”

“ספר עוצמתי, עוכר שלווה. הוא מתאר את תהליך שטיפת המוח שעברו התל',במסגרת הניסוי הנועז שערך המורה להיסטוריה, כדי לענות על שאלה של תלמידתו, לורי- איך ייתכן שמנהיג יחיד יכול לסחוף אחריו כ"כ הרבה אנשים, ולהניע אותם לעשות דברים איומים?! הוא מחדיר בהם תורה, שלפיה יש להעריץ את התנועה החדשה שהוא ייסד, ה"גל", ומי שלא מתמסר לה- אין לו מקום כאן... רק לורי האמיצה מתנגדת לתנועה החדשה ובכך מסיתה את מרבית חבריה”

“אני חייבת להתוודות, אני "אוהבת" שואה. כוונתי במשפט זה אינה שאני בעד שואה, לא ולא אינני אדולף היטלר בשם בדוי למרות הרעיון המעניין, אלא אם כי שואה היא בין תחומי העניין שלי. כן כן, שואה זה תחום עניין לכל דבר. כפי שספרות ואומנות הם תחומי עניין כך גם שואה. ומה לנערה כמוני להתעניין בתחום זה? זוהי הסקרנות, ידידיי, והיא פורצת בתחומים שונים ושוברת את כל הגבולות. אולי שמתם ליבכם לכך שזוהי אינה ביקורתי הראשו”