בשמו של <mark>אלון אלטרס</mark> נתקלתי בתרגומי הטטרלוגיה החברה הגאונה של פרנטה. כמשורר וכסופר לא נתקלתי בו מאז. ופתאום הספר הזה.
הספר הזה מהווה רישום חייו של <mark>אלון אלטרס</mark>, אם כי אינו ביוגרפיה של ממש. נקודת ההתחלה של הספר היא במותה של אמו מאריצ'יקה. המשפחה גרה בגבעתיים ופתאום נותרים אלטרס ואביו לבד בדירה. האב הוא מסוג האבות המתבטאים יותר בעבודה מאשר בבית. אם נוסיף לכך את העובדה שלמרות שעלה מרומניה לפני שלושה עשו

הספר הזה אמור לבוא לפני הספר כשנשארנו לבד, העוסק ביום שלאחר מות אמו של <mark>אלון אלטרס</mark> והלאה. הספר הזה, לעומת זאת, עוסק בזמן בו אמו של אלטרס מבססת עצמה כתופרת וגרה בביתה של הגב' גולדשטיין התופרת המומחית.
איכשהו, מאריצ'יקה פוגשת את פאול סאלטר העצי, המעצבן, חסר הטאקט, המוכר הבלתי נלאה של ספרי ביוגרפיות של צ'רצ'יל, של דודי שמש וטלוויזיות מץ'. הם מתחתנים כי טובים השניים מן האחד במדינה בה הם לא ממש שולטים

מזמן לא התרגזתי בגלל ספר עד כדי כך שהתחשק לי לפנות לסופר ולבקש ממנו הבהרות. אבל אין לי זמן. למען האמת, גם מוטיבציה כבר אין לי.
אבל, מי יודע, אולי גם הסופר <mark>אלטרס</mark> משוטט פה בסימניה (בפסבדונים או שלא), ואולי הוא יתייחס לדברי. ורבאק, מר <mark>אלטרס</mark>, תגיב פה, למטה. אל תפתח ביקורת חדשה רק כדי להגיב לי.

אם הסופר <mark>אלטרס</mark> יזים את הטענות שלי באופן סדור ומנומק עם מובאות ואסמכתאות, אחזור בי מדבריי ואף אעמוד בכיכר

אוי, זה קצת לא נעים. יש פה סופר ומתרגם ישראלי, זהו רומן הביכורים שלו, הרומן הוא סיפור אישי על אמו האהובה ואני גם הראשונה שכותבת עליו. ולא נעים לי לכתוב שזה ספר לא כל כך טוב.
אני אנסה להתרכז - או לפחות להתחיל - בצדדים החיוביים.


ראשית, הספר הוא משנת 1999 ומאז הוא כתב עוד כמה ספרים. (לדאבוני, הנחת הספר הראשון שנורא רציתי לתת לו לא תקפה, כי בינתיים קראתי גם את ספרו האחרון שהוא המשכו של ספר זה.)

אני חושב שזה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי לכתוב ביקורת "אובייקטיבית" על הנקמה של מאריצ’יקה עקב קרבה משפחתית. הדמויות שמופיעות בו אינן עבורי רק שמות על הדף, חלקן מוכרות לי מסיפורי המשפחה, מהדברים שנאמרו מבני דודים רחוקים על הבני דודים הרחוקים ״האחרים״. דווקא בגלל זה, הקריאה הרגישה לפעמים כמו פתיחת אלבום תמונות ישן, כזה שמעלה חיוכים ובו-זמנית גם שורט את הלב.
<mark>אלון אלטרס</mark> כתב כאן ספר על הגירה או בעצם ספר על

להכניס ראש בריא למיטה חולה. אולי לא יודעים את זה מראש, אבל כשכבר מנחשים ומתקדמים?
אמיר הוא מרצה לעניינים איטלקיים למיניהם באוניברסיטת תל-אביב. הוא מקבל בקשה לסייע לסטודנטית בעבודה שהיא צריכה להגיש, שתחום העיסוק שלו יכול לסייע לה. הם נדברים להיפגש בביתו והנה אודליה הגבעולית, היפה ובעלית עיני התכלת מגיעה.
מפה לשם העניינים מתחממים גם כשנודע לאמיר שאודליה נשואה. גירושים מהירים מותירים את אודליה פנוי