<mark>נאיפול</mark> זכה כמעט בכל פרס ספרותי, כולל פרס נובל, ספר זה נחשב מהטובים בספריו. לקח לי כמעט חודש לקרוא אותו כששבועיים הוקדשו רק ל-150ע"מ האחרונים, אני נוטה לנטוש ספרים שמכניסים אותי להאטה כזו בקריאה, כאן התעקשתי מכיוון שרציתי לגבש דעה חזקה יותר לגבי ספר שמנערות רציתי לקרוא, אך לא הגעתי אליו.
הוא מתחיל מצויין, מעניין וזורם, לאחר כמחצית הספר הדברים מתחילים לחזור על עצמם והעלילה מאוד צפויה מה שגרם לרצון

ספרים על הודו מאוד חביבים עליי, מצד שני ספריו של <mark>נאיפול</mark> מאוד מאתגרים בעיקר במאמץ הנדרש שלא לנטוש אותם. זה ספרו השלישי של <mark>נאיפול</mark> שאני קורא ובשלושתם היו רגעים שהיה לי חשק לנטוש. הסיפורים כשלעצמם די מעניינים, אך הכתיבה לא מלהיבה במיוחד. הסופר מאוד עטור פרסים, פרס בוקר (1971), פרס ירושלים (1983), פרס נובל לספרות (2001). לא מצליח ממש להתלהב מאף אחד מספריו. ספר זה איננו יוצא מן הכלל.

הספר נחשב ליצירת

היא רק בת שש. נכון, מטונפת, אבל בכל זאת רק בת שש. דווקא ניסיתי לשמור עליה למרות שמראש לא היה לי סיכוי. את לא יכולה לצפות מעצמך להצליח פתאם במשהו שאף פעם לא עשית, לא כי לא רצית אלא כי ידעת שאת לא יכולה להחזיק עם זה יותר מיומיים. טוב, אולי שבועיים, אפילו חודשיים, אבל ממש לא יותר. זה גם לא מתרופף בבת אחת. יש זליגה. בהתחלה מותר ברגליים יחפות, אחר כך חורף, אז גם נעלי בית זה בסדר. ואפשר לשתות מים. טוב,

אם כבר השמצתי כהוגן ספר מופת — "לב האפלה" — אז אציע תחליף, עדיף בעיניי, לכול מי שצריך להעשיר את חייו עם רומן על הקונגו.

סלים הוא צעיר הודי מוסלמי, סוחר בן סוחרים מהתפוצה ההודית באפריקה. נוסע, בעקבות הזדמנות, לעיר בג'ונגל איפשהו עמוק עמוק בקונגו, המושבה הבלגית לשעבר שזה עתה זכתה בעצמאות. ושם הוא מתבסס ומתפרנס כשהוא מספק למקומיים מוצרי יסוד. תוך כדי נסיון לשרוד נוכח מצב בטחוני שנד בין תוהו ובוה

ספר מכמיר לב ובלתי נשכח על חיפוש משמעות בחיים, ועל משמעות בית במובן הרחב ביותר...אחד מספריו הראשונים של חתן פרס נובל לספרות 2001, יליד טרינידד, ו.ס. <mark>נאיפול</mark>. מומלץ ביותר!

אחת מיצירות המופת היפות והמרשימות שקראתי בשנים האחרונות. העובדה שכה מעט אנשים קראו את הספר, מעוררת מחשבות נוגות על יחסי ציבור (ע"ע מנחם פרי :-) והיחס הלא ישיר בין איכות לבין פופולריות. <mark>נאיפול</mark> מתאר בצורה חדה ומדויקת את החברה ההודית בטרינידד, דרך עיניו התמימות של מר ביזוואז שחייו מתקדמים ממפלה למפלה. חייו הקשים והעלובים של מר ביזוואז הצליחו לעורר בי מעורבות רגשית עמוקה, מה שהכריח אותי לעצור מדי כמה

מה יש לפנינו בספר המרתק הזה? יש את סיפורה של אפריקה וסיפורו הנלווה של סלים. ואולי זה סיפורו של סלים דרך המתרחש באפריקה? ולמה זה כל כך מרתק?
זה מרתק משום שזה כתוב נפלא, משום שהיבשת השחורה אולי שחורה לא בגלל תושביה השחורים, כמו בגלל היותה קופסה שחורה לרובנו. אנו רגילים לדעת על מצרים, תוניס ומרוקו, אבל אלו מדינות ערביות ומשם באו יהודים, כמו גם מאתיופיה. אנו גם רגילים לשמוע על דרום-אפריקה בגלל מנדלה

אני זוכר מתי שהייתי קטן לפעמים היינו חוזרים ביום שישי מאצל דודה שלי והיינו עומדים בפקק שאני לא יודע כמה קילומטר היו עליו אבל בשבילי זה נראה כמו 100 וכל המכוניות חוץ משלנו היו אותו דבר. כולם היו פז'ו 404 בצבע בורדו. מידי פעם היה איזה אחד 404 כתום או 504 לבן אבל אלה ראית אותם מרחוק למה שכל השאר היו אותו הדבר. אלה היו כל העזתים שהיו חוזרים הביתה אחרי שעבדו כל השבוע בנו לנו ביניינים. בימים האלה היינו

ספר מצוין של סיפורים קצרים המסופרים מפיו של ילד שגדל ונהיה לכמעט מבוגר, סיפורים שיש בהם הומור עצוב או הומור ניטרלי על אנשי רחוב מיגל בתוך שכונת עוני שבפורט אוף ספיין בטרינידד שבאיים הקריביים. כיצד הם חיים, מתפרנסים, ממציאים וחולמים, על הקשרים בין הילדים של הרחוב לבין המבוגרים, בין הנשים לבעלים ואיך לאחר שנים, קסמים נידפים והעולם כולו משתנה. כשאני חוזרת לרחוב קדיש לוז בקרית מוצקין שם גדלתי, הלב מלא